Archive for the ‘גני שעשועים מנהטן’ Category

Pier 25 and Summer Meeting


ביום רביעי, אספתי בצהריים את הגדול והאמצעית מחצר בית הספר, חיבוקים למורות, דמעות שלהן, דמעות שלי, בלבול של הילדים מ-זהו? עוד שנה נגמרה? ולמה המורה שלי בוכה? וזהו עוד קיץ יוצא לדרך…

מודה שהשנה אני קצת מוטרדת מאיך יראה הקיץ שלנו. אני מרגישה שהגדולים שלי משתנים לי מול העיניים וגיל הטיפש עשרה מגיע בהילוך מהיר לביתנו. אמא-mommy זה כבר לא מרכז העולם (וזה בסדר), הם רוצים פרטיות, עצמאות ובעיקר חברים. שום אטרקציה לא תשתווה ל-ללכת לישון אצל חברה יום אחרי יום אחרי יום. אז חודש לפני, ליתר בטחון נלחצתי. את הגדול רשמנו, לבקשתו לקיטנה לרוב הקיץ. לגבי האמצעית הפעלתי את מירב הכוחות והקשרים כדי לוודא שיהיו לה אינספור מפגשים חברתיים. ודבר אחרון גם אצלי דברים השתנו, גם לי יש רצונות פה ושם לעשות דברים שקשורים בי ולא בילדים. אחרי כמה שיחות אימון ושיחות עם הבעל הודעתי לילדים שיש ישיבת קיץ בזמן ושעה והם מוזמנים לבוא מוכנים עם נקודות שמעניינות אותם לקראת הקיץ הקרוב. סגרתי קצוות עם הבעל והתיישבנו אחרי ארוחת הבוקר לשיחה רצינית בעוד הקטן עסוק עם הדינזואורים שלו וגוער בהם שהם לא מתנהגים יפה…
והנה הדברים שעלו בשיחה:

דבר ראשון רוצים יותר עצמאות? רוצים יחס של גדולים? סבבה – זה אומר גם לתרום, לעשות וללמוד דברים בבית כדי להיות עצמאיים. ומהצד שלי אני צריכה לתת להם ללמוד דברים, אם אני אעשה הכל בעצמי הם לא ילמדו ולא יהיו עצמאיים. קיץ היא תקופה נפלאה להטמיע את זה, כי יש מספיק זמן.

והנה הדברים שיהיו אחרת בקיץ הקרוב וגם יאפשרו לנו לחיות ביחד:

  • לעזור – רוב הימים שלנו במהלך החופשה הם ארוכים. יוצאים בבוקר וחוזרים אחר הצהריים. לכן, במקום שאני ארוץ ואכין והם יקראו ספרים על הספה, או יריבו אחד עם השני, הם יעזרו לי בבקרים להכין כל מה שצריך לפעילויות היום: סנדוויצ’ים, לשטוף פרי ועוד.
  • חטיפים – כשהילדים בבית ארון החטיפים לא מפסיק להיפתח ולהיסגר. מהיום הילדים יכינו לעצמם בבוקר אספקה של שלושה חטיפים שהם רוצים לאכול לאורך היום עד השעה 5:30. לאחר מכן המטבח סגור לנשנושים עד ארוחת הערב בשבע. במקום שאני אגיד: מספיק, כמה אפשר? אולי די כבר עם הנשנושים? אני רוצה להאמין שכך הם ילמדו לתכנן נכון מתי לאכול ומתי לדחות רעב.
    היה מעניין לראות את תחושת השליטה והשמחה שלהם שהבחירה מתי ומה לאכול עוברת אליהם. בהחלט ניסוי מעניין.
  • ארוחת צהריים – הילדים יתכננו מה אוכלים לצהריים וילמדו כיצד לבשל בעצמם את האוכל שבחרו לאכול. היעד שהצבנו הוא שבסוף הקיץ כשסבתא תבוא לבקר הם יוכלו לבשל לה בעצמם ארוחה חמה.
  • תוכנית שבועית – בכל יום ראשון בערב הילדים ישבו איתי לתכנן מה יהיו הפעילויות שנעשה ביחד.  אם לא עזרתם בתכנון, אל תתלוננו על מה שעושים.
  • טלויזיה בלי הפסקה – יש יום בשבוע שבו אני צריכה ללמוד ולעבוד, זה הזמן שלהם כשהקטן בקיטנה לטחון טלויזיה ומסכים ללא הכרה – שיתפרעו.
  • ללכת לישון מאוחר – בזמן האחרון הגדול והאמצעית רבים המון. ידיים נשלחות בעדינות (בינתיים) זה לעבר זה וקואליציות נרקמות עם הקטן. זה הפך מתיש להסתובב איתם, כי במקום יום נעים יש יום של ריבים והצקות. רוצים להישאר עד מאוחר בערב? הכל תלוי בכמה נעים יהיה ביחד. בכל ערב אחרי ארוחת הערב הם יקבלו תשובה חיובית, או שלילית.
    לילדים שנעים להישאר איתם – אחרי השעה 8:00 בערב ההורים משילים את חליפת העבודה ועוברים למצב מנוחה. ילדים שנשארים צריכים להעסיק את עצמם. אם יש עימותים בין האחים מייד כולם הולכים לישון. נקודה.

איך הדברים התקבלו מצד הילדים? בהבנה. הם יודעים איך תראה חופשת הקיץ שלהם. הם קיבלו את המקום לבוא עם שאלות, לשאול דברים שלא ברורים וגם למחות (האמת שהם לא מחו). והכי חשוב הם קיבלו את המסר שמשתפים אותם ומתייחסים אליהם כבוגרים, מה עוד? שיהיה קיץ נעים, זה כל מה שאני רוצה בשביל עצמי. סוף.

ואם מדברים על חופשת הקיץ… את חופשת הקיץ הנוכחית פצחנו בביקור ב- Pier25. Pier שנפתח לא מזמן בשכונת TriBeca. לפני שיצאנו הגדול עזר לי להכין סנדוויצים.  האמצעית הכינה בגדי החלפה לאחרי המים והקטן התלבש לבד לבד. יצאנו ארבעתנו אל הרכבת ביום חם במיוחד. לקחנו את הכתומה והכחולה ל- Canal St. ובמרחק 10 דקות מהתחנה חיכה לנו ה-  Hudson River, כחול, בוהק ולידו גן שעשועים חדש, מתחם מיני גולף ומרכז החלקה.

כשהגענו ל- Pier25 היינו כולנו מבושלים היטב מהחום שפקד את העיר. את פנינו קיבל מבנה שירותים נקי וחדש שנבחן מיידית על ידינו וקיבל ממני שתי נקודות
שהוא נמצא כאן וקרוב ולא שם ורחוק. ומייד רצנו את אזור משחקי המים שבגן השעשועים להתרענן. אני משערת שלא בכוונה, ניקוז המים של אזור משחקי המים יוצר kiddie pool שמאפשרת לילדים לשחק בבריכת מים נעימה. כבונוס, המשטח עשוי מחומר רך ונעים שמאפשר לילדים לרוץ ללא נעליים באזור המים בימי
שמש חמים.

גימיק נוסף באזור המים, שמשך בעיקר את הילדים הגדולים, הוא מתקן גבוה אליו מחוברים דליים שמתמלאים כל הזמן במים, וכשהדליים מתמלאים הם מתהפכים ונשפכים במלוא העוצמה על הילדים שעומדים למטה, הילדים נהנים לעמוד ולחכות בציפייה דרוכה שהדלי ישפך עליהם ומי מהילדים יהיה זה שיחטוף פגיעה ישירה.


מעבר לאזור המים יש ארגז חול, מגרש משחקים עם מתקנים חדשים שבעיקר מדברים אל ילדים גדולים יותר ואזור של נדנדות. בונוס נוסף הוא שרבים מגני השעשועים החדשים של ניו יורק מספקים דליים וכפות למשחק בחול ובמים, ההורים נהנים מזה שאין צורך לסחוב דברים לפארק ולילדים יש במה לשחק, אם ההורים שכחו… הדבר היחידי שקצת חסר, הוא צל. מגרש המשחקים שטוף שמש וגם ארגז החול ואזור המים. למזלי מצאתי לי פינת צל ממנה יכולתי לצפות על כל הילדים ומדי פעם לבוא להתרענן במים הקרים.

בינתיים, בזמן שהקטן והאמצעית בילו בגן השעשועים הגדול פנה לשחק במתחם המיני גולף. מדובר בעלות של 4$ לילד ו- 5$ למבוגר. הוא חזר לאחר חצי שעה מזיע ועם חיוך גדול ופנה למתקן דליי המים להתרעננות.
בסך הכל גן שעשועים חמוד מאוד, משחקי המים בקיץ בהחלט שווים ביקור, הם דרך נפלאה להעביר בוקר חם ומזיע. רק תתארגנו טוב מבחינת מים קרים, קרם הגנה וכובעים.

 

שתהיה לכולם חופשת קיץ נעימה.

 

 

 

Slow is Good


שישי בבוקר זה המפגש שלנו. בחמישי כבר מתחילים האימיילים/טקסטים לקראת המפגש  עם הקטנטנים של שתינו.

“לאן בא לך הפעם? גן שעשועים?”

“לא יודעת? לאן בא לך?”

“לא יודעת, לפי מזג האויר אולי ירד גשם מחר”

“מה עוד פעם למשחקיה?”

“לאאא, האמת נמאס לי מברוקלין, אולי ניסע למנהטן?”

“אפשר, יש לך איזה רעיון?”

“הממממ…לא…. אפשר מוזיאון ילדים…”

“טוב…אני אבדוק בערב במחשב ונמצא משהו”

“OK, אני אארגן תיק לעיר, מקסימום נלך לגן שעשועים”

“OK”

בערב נתקלתי בכתבה על התערוכה של המקרמה בצ’לסי.

“תגידי? בא לך לשלב ביקור בגלריות בצ’לסי עם הילדים? תסתכלי בתמונות מותר לילדים לטפס”

“מגניב!”
כן…כדורי הצמר רודפים אותי…קודם סבתא סורגת בקטן, ועכשיו סבא סורג בגדול, מכין חוטים ומכין מהם מקרמה. שמו של האומן ארנסטו נטו (Ernesto Neto), והתערוכה שלו Slow is good מוצגת בגלריית TANYABONAKDAR בצ’לסי. 521 West 21st street (between 10th & 11th ave)

Ernesto Neto הכין יצירה עצומה של מקרמה. לתפיסתו המקרמה הוא המברשת, הגלריה היא הקנבס והצופים באומנות, בדיוק כמו בציור, מוזמנים להיכנס לתוך התמונה ולהינות מהיצירה.
לשם כך ארנסטו הכין מיצג עצום מימדים ממקרמה, פנה לחנות שמוכרת כדורים מפלסטיק (אלו שכל הילדים אוהבים לצלול לתוכם בבריכות הכדורים). מילא את המקרמה בכדורים. תלה את המקרמה מהתקרה, ואיפשר לנו המבקרים לצלול לתוך היצירה. ואם אפשר גם לתלות קצת עציצים ותבלינים שיהיה אפשר גם להריח את היצירה, אז למה לא?


כשהגענו לגלריה בצ’לסי, קיבל את פנינו מעבר עשוי מקרמה שבתחתיתו פעמונים, הילדים נכנסו אל המעבר נהנו לשמוע את צלצולי הפעמונים וחזרו על זה שוב ושוב. לאחר עמדת החימום פנינו לדר המרכזי בגלריה. הקטן שלי ראה את המבוגרים שמורידים נעליים ונכנסים למבוך המקרמה, עוד לפני שאמרתי ג’ק רובינסון. הוא התיישב על הרצפה, הוריד נעליים, חתך את כל המבוגרים שעמדו בתוך להיכנס אל המבוך ובטיפוס מהיר, מבלי להביט לאחור צלל לתוך המבוך. ואני מהצד השני של החוטים מצלמת אותו בלי הפסקה, וגם קצת מתנצלת בפני כל בעלות העקבים והחליפות והשמלות השחורות שהוא חתך בתור למבוך. ממשיכה לצלם את העיניים הבורקות והנוצצות של קטן שנעצר לרגע ואומר לי בקול נרגש: “אמא- it is so cool !!!!”.
ביננו, רוב המבוגרים הטו אוזן ומצלמות לעבר שני הזאטוטים מלאי שמחת החיים שצבעו את החדר הלבן בחיות והרבה חיוכים. וכמובן שלא יכולנו גם בלי רגע של מבוכה אמא-momית כשהקטן שלי והקטן שלה החליטו להוציא כדורי פלסטיק מתוך המקרמה ולאמץ אותם לעצמם. אבל כמו אמהות טובות הצלחנו להסתיר את המחדל ולהחזיר את הכדורים למקומם.

אחרי מספר סיבובים במבוך הבחורה שהועמדה לתצפת שאף אחד לא משמיד את התצוגה סיפרה לנו שמעבר לחדר הגדול יש עוד יצירות בקומה השניה של הגלריה. איזה כיף! הקטן לא חיכה והלך הליכה מהירה אל עבר המדרגות. למעלה חיכה מבוך קטן יותר וכדי חרס מלאים תבלינים במבחר ריחות ועציצים. וסיימנו את הסיור בנדנוד חביב על ערסלי הכדור-מקרמה.



בילינו שם קרוב לשעה ו, עד שהגיע הרעב שאחרי הפעילות. נפרדנו לשלום מהגלריה ובחרנו לעצור בגן השעשועים ברחוב 22 והעשירית. זה לא גן שעשועים גדול, או מפואר, אבל הוא נוח עם קטנטנים. יש שם הרבה מכוניות משחק שאפשר לשבת בתוכן או לגרור, וזה בדיוק מה ששניהם היו צריכים. הקטן שלה נרדם 30 שניות אחרי שעזבנו את גן השעשועים. שלי שהלך רגלית חיכה לרכבת ונרדם לי על הכתף בנחירות שהרעידו את כלל יושבי הקרון. אז קחו בחשבון שמעבר לאומנות ולמשחק בשבילם זו אחלה דרך להוציא אנרגיה.

 

האם אני ממליצה על Slow is Good? בהחלט!
מעבר לעובדה שבתקופה האחרונה אימצתי את עיקרי השיטה שלפעמים דווקא כשאני מאיטה את קצב החיים שלי אני משיגה כאמא ובכלל תוצאות הרבה יותר חיוביות ומשמעותיות. ברמת התערוכה, היו שני ילדים מאוד מרוצים שבילו מעל לשעה בגלריה. אה! והיו גם שתי אמהות מרוצות מהשילוב בין אומנות וילדים.
למי מתאים? אני חושבת שמתאים לגיליי 2.5 / 3 שנים ומעלה ולכל מבוגר שצעיר בנפשו ונהנה לחקור את האומנות גם מהבפנוכו. דרך אגב אם הילדים שלכם קצת יותר חששנים אני ממליצה לפתוח את הסיור במבוך שבחדר העליון שהוא קטן יותר ופחות מרתיע. אבל קחו בחשבון שנציגי הגלריה החליפו צבעים וכמעט הוזמנה ניידת טיפול נמרץ כשהקטנטנים שלנו ניסו לנדנד את העציצים, או למשוך קצת בחוטים, אז צריך להיות שם קצת יותר זהירים.

התערוכה מציגה עד ה- 25 במאי

שבת שלום


 

park here – Indoor Park


ימי שישי הם עדיין של הקטן ושלי. לרוב אנחנו מבלים עם השכנה והבן שלה בדייט משותף. הבנים אוהבים אחד את השני, ואנחנו נהנות לרכל, להתלונן ולצחקק. אבל היום הם הבריזו לנו. נמאס לה משגרת האמהות וכשהבעל שלה הודיע שיש לו נסיעת עסקים לפלורידה (שגם קרובה לדיסני וורלד) היא החליטה שמגיע לה גם, היא נכנסה לאינטרנט, הזמינה כרטיסים לה ולילדים והודיעה שהיא מצטרפת. אז הקטן ואני נשארנו לבד, ככה השאירו אותנו בודדים בחושך. נו טוב, לקח לי 2 דקות להתעשת ולהחליט שאם יורד גשם היום אז אנחנו יוצאים להרפתקה בעיר הגדולה, ליתר דיוק נוליטה (שזה מרחק יריקה מה- Soho). מדובר ביעד ירוק ומרענן בתוך האפור של החורף, מסוג הדברים שאפשר להמציא רק בניו יורק, indoor green park שנקרא Park here, פארק ירוק לכל הניו יורקים שמתגעגעים לקרני השמש שמלטפות אותם בעוד הם שוכבים עם אייס קופי ובייגל על שמיכה בסנטרל פארק ומתפנפנים. כן, נשבעת לכם, Open House Gallery שיטחו על הרצפה דשא ירקרק וסינטטי, הוסיפו מזרקה, פיל וג’ירף, ספסלים של פארק, שמיכות, כריות ענק שכל מה שתרצו זה רק לנחות עליהן ולישון ולישון, ואפילו ערסל, בכל יום, כמו כלל אירועי האביב והקיץ ששוצפים את העיר, יש להם אירועים בפארק הקטן שלהם, יענו אצלם עכשיו זה הקיץ. רוצות לשתות תה עם הבנות שלכן (במימון טיפני)? בבקשה, רוצים לראות סרט על הדשא עם חברים ולאכול פופקורן? בבקשה, רוצים לעשות יוגה עם הילדים, או בלעדיהם? בבקשה, רוצים לנשנש מדוכני אוכל? בבקשה, בא לכם פיקניק על הדשא בלי שיגידו לילדים שלכם להיות בשקט/להפסיק/לא לגעת? בבקשה. אבל לפני שאני מספרת עוד קצת אני חייבת לציין שאת הקרדיט למידע הכי חם בעיר אני חייבת לחברה מישראל, שעלתה על הסקופ הזה כחלק מההכנות לקראת הביקור שלהם בקרוב מאוד מאוד מאוד בניו יורק.

אז נתחיל כמו האנגלים במזג האויר, היום היה יום מושלם לבדוק את המקום, ירד גשם מעצבן שכזה והיה די פיכסה ואפרורי, אז נכון שהיה קצת אפור בפנים, אבל היה חם בלב. בכניסה הבחורה הלבבית אמרה לנו שהיום קצת שקט ואין פעילות מיוחדת, אבל הקטן מוזמן לקחת את ה- Bean Bags הענקיות (כריות פוף עצומות) לערום אותן זו על זו ולקפוץ עליהן בלי חשבון. לקטן לקח שתי שניות להדליק את הניצוץ בעיניים ולקפצץ. מאוחר יותר הצטרפה לקטן ילדה נוספת בת 3 שלא חדלה לצחקק בין קיפצוץ לקיפצוץ. יחסית היה שקט בפארק שלנו, ואני שכחתי להביא משחקים לקטן, אז האמת… נון שלי כי הוא באמת השתדל להינות מכל האפשרויות שהיו שם. במקביל לאמא-mommy הוצע להתכבד בקפה, או תה חינם מהשולחן שבכניסה, (יפה? נכון?) אז לא התלוננתי בכלל. אני משערת שאם היינו מגיעים עם חברים, אם הקטן לא היה מסיים את כל האוכל שהכנתי ברכבת ואם הייתי מביאה קצת חיות, מכוניות וקטרים הקטן היה יכול לבלות שם יום שלם. אבל מכיוון שאמא-mommy שכחה אז שעה וקצת בהחלט הספיקה לשנינו.



 

הפארק לא יישאר לנצח, הוא יהיה שם עד ה- 15 בפברואר, ואז כל המתחם יקבל צורה חדשה, זה הקטע של Open Gallery. אז נצלו את המקום לפני שהוא נסגר (ומקווה שיחזור בחורף הבא).
הפארק פתוח כל יום מ- 12 בצהריים עד 8 בערב. הכניסה חינם.
לאמהות וילדיהן הפארק פתוח לפעילויות בוקר, אם יש פעילויות מיוחדות תדרשו בתשלום של כ- 25$, היום כשביקרנו לא היה כלום ולכן נכנסנו בחינם.

מספר המלצות לפני שאתם רצים לשם:

  1. בידקו ביומן של האתר מה יש ביום הביקור, מה יש להורים וילדים בבוקר ומה יש מהצהריים.
  2. אם אתם באים עם הילדים תביאו משהו לשחק, קלפים, מכוניות, כדור מתנפח, משהו…או פשוט לבוא עם עוד חברים.
  3. בידקו אם יש food vendors. אם לא, יש מספיק מקומות מסביב להצטייד באוכל ולפקנק (אין צורך בשמיכות)
  4. אם הילדים שלכם לא אהבו, לא נורא חנות הספרים Scholastic Store במרחק של פחות מ- 5 דקות הליכה ומול Dean & DeLuca, דרך חביבה לסיים את היום.
  5. ואם אתם מאלה שעובדים מבתי קפה ורוצים שינוי מרענן, יש wifi חינם, מוסיקה לא רעה ברקע והאמת נראה לי שדי נחמד לעבוד משם, אפילו הייתי מעיזה לעשות שם פגישה עסקית.

שבת שלום

 

 

Roosevelt Island

אתמול לגדולים היה חופש מבית ספר , Election Day, ימים כאלו הם הזדמנות בשבילי להנות מהם נטו כשהקטן בגן, זו אפשרות בשבילי לתת להם את תשומת הלב שהם באמת צריכים.
התחשק לי Roosevelt Island. לא יודעת למה, 5 שנים שלא הייתי שם, אולי אפילו 6? אבל היתה לי תחושה שהם יאהבו, והאמת? היה אפילו יותר מוצלח ממה שצפיתי. אחרי שנפרדנו לשלום מהקטן שכבר היה שקוע במכוניות עם החברים והחברות צעדנו שלושתנו אל הרכבת הכתומה. היה מצב רוח טוב, הם דיברו, אפילו ניסו לנהל איתי עסקה פיננסית, שהם יקנו דברים שהם לא צריכים ואני אממן מתוך ההשקעה 5 דולר. נחמדים. ירדנו מהכתומה בתחילתו של האפר איסט במנהטן ואחרי שקנינו קצת דברים לפיקניק וסחטנו גם עוגיות, צעדנו לכיוון רחוב 60 והשדירה השניה. את פנינו קיבל ים של מכוניות וגשר ה- Queensboroנם ושם  הצגתי בפני שני המבקרים הכי קשוחים בעיר הזו את יצירת הפאר ה- Roosevelt Island Tram , הרכבל שמוביל מהעיר לאי ובחזרה. הרכבל היה סגור למספר שנים לצורך עבודות אחזקה ובטיחות, אבל עכשיו הוא בסדר ועומד בתקנים, ועם אמצעית קצת חוששת העברנו שוב את ה- Metro Card לגלות שמגיעה לנו נסיעת המשך חינם (MTA  מאפשרת ללקוחותיה נסיעת המשך מרכבת לאוטובוס, מאוטובוס אחד לאחר, מרכבת לרכבת בטווח של קרוב לשעה ללא תשלום נוסף) ובכן מכיוון שעלות הנסיעה גיהוץ אחד בכרטיס המטרו הסתבר שאפילו לא ביזבזנו…מגניב נכון?
נו? איך זה? אתם שואלים, האמת נחמד לאללה, המתקן נעים והרכבל כייפי ומריח חדש דנדש. הרכבל יוצא בערך כל 15 דקות וב- Rush hours בערך כל 5 דקות. הנסיעה ברכבל לוקחת לא יותר מ- 5 דקות, אבל הלב נמס כשאת נוף המכוניות תופס הנוף הירוק של ה- East River. וההתרגשות של הילדים כשמתחילים לטפס למעלה, המצלמה מייד נכנסת להילוך גבוה לתפוס כל רגע של אושר.

כשהגענו שוטטנו ברצועה הירוקה שלאורך הנהר, בקצה הפארק יש גם מגדלור שלא הספקנו לבקר כי עצרנו באזור הירוק, הילדים בחרו את הנקודה לפיקניק הקטן שלנו ושאלו מתי עוברים לגור על האי, כי זה כל-כך כיף שאפשר לנסוע לעיר כל הזמן ברכבל ואני כבר נעלבתי בשם ברוקלין ואחר כך האמצעית ביקשה לגן השעשועים. אמצעית שיחקה והגדול ואני התמסרנו עם כדור פוטבול אמריקאי. למספר דקות גן השעשועים היה רק שלנו, האמצעית שלמדה לא מזמן לנדנד את עצמה ישבה על הנדנדה מקפלת ומיישרת רגליים וגב ועם חיוך של אושר הביטה בגדול ובי מתמסרים ואמרה לי: “את יודעת אמא, לפעמים זה כיף להיות בלי קטן”. שניה לפני שהם שכנעו אותי גם לחזור ברכבל לעיר (יש תחנה של ה- F  באי וזה אומר אקספרס הביתה) עצרנו לפיצה לא מלבבת, האמצעית שאלה אותי מה יעשה אותי הכי שמחה בחורף ומה יעשה אותי הכי שמחה בקיץ ואז הם שאלו “אמא?, אפשר לחזור לכאן ביום שישי עם קטן?”

 

A Day at Washington Square


לנסוע עם שלושה מלאי אנרגיות באוטו זו לא תמיד חוויה הורית מלבבת, בזמן האחרון התאהבנו ברדיו אינטרנט של
Pandora שמאפשר לבחור קטגורית שירים ולשמוע עם מעט מאוד פרסומות. אחת הקטגוריות האהובות על יושבי האוטו הם שירי הילדים של תחנת Toddler Radio. כשהעניינים מתחממים שם מאחורה אנחנו לוחצים על Toddler Radio והכל נרגע. שקט. בדרך כלל הבית שוקק שירי ילדים ישראלים משנות הפלמ”ח ועד שנות ה- 2000, ולכן פנדורה חשפה בפנינו עולם שלם של שירי ילדים באמריקאית. אחד השירים שכולנו התאהבנו בהם ונעשה חלק משגרת הצחקוקים הביתית הוא שיר של ארני וברט מרחוב סומסום (או כפי שהם מכונים בעברית בנץ ואריק) ששרים את Let’s Sing A Song That Everybody Knows .

לפני כמה שבועות הבעל הוריד את הדיסק Sesame Street Sing-Along! שבו נמצא השיר, ומאז הוא בן בית שלנו, במיוחד החלק בו ארני פוצח בשירה: George Washington Bridge כפול אין ספור פעמים.

לכן כשהקטן ואני הגענו היום לביקור ב- Washington Square בקרבת W4 לא יכולתי שלא לזמזם לעצמי, כמו כל הורה שמוצא את עצמו מזמזם שירי ילדים תוך כדי פעילות שגרתיות את שירם של ארני וברט.

אין ספק שלכל כיכר יש את הקצב שלה והאוירה שלה, עם האנשים שמתאספים, עם להקות הרחוב שמציגות ואוספות סביבן קהל תיירים, המקומיים שיושבים על הספספלים ומדברים תוך כדי שהם לועסים משהו מתוך שקית חומה, וגם הרומנטיקנים שמחזיקים ידיים וגם, איך אפשר בלי, המשוגעים. לא יודעת להסביר לכם למה אבל יש משהו באווירה בככר הזו שעושה לי את זה, אבל כבר הרבה זמן שאנחנו לא חברים שלה כי השיפוצים שיש שם קצת הפריעו בעבר ליהנות ממנה.

אבל כנראה שהשיר השתלט על חיי ומחשבותיי וכדי לוודא שיהיה טעם טוב ליום הזה אחרי שירדנו ועלינו במדרגות רכבת ה- R  הצהובה, קבענו עם החברה לקפה ב- Financeer Pastries, ב- Astor Place. לבעל יש חיבה למקום הזה עוד פעם מזמן כשהם היו רק סניף אחד קרוב לשור של הבורסה, היום יש להם סניף ב- Grand Central ועוד אחד ב- World Financial Center וגם ב- Astor Place שם פגשנו את החברה. אחרי ששיחקנו אותה קשוחים להשגה לחברה, ואחרי שקפה והמאפה קצת ריככו אותנו והחיוך חזר, ואחרי שסידרנו את ככככככל הדינוזאורים על השולחן וציירנו להם מים שיהיה להם מה לשתות ועצים כדי שיהיה מה לאכול, ואחרי שמצאנו בתיק קופסא קטנה של בצק והכנו תולעים ומשקפיים, החברה ליוותה אותנו ל- Washington Square וחזרה לעיסוקיה ב- NYU. אנחנו בלי הרבה להתבלבל התחלנו במזרקה של הככר. זו אחת המזרקות היחידות בעיר שמותר להיכנס לשחק במים. לקח בדיוק 20 שניות מהרגע שהקטן ראה את המזרקה ועד שהוא היה כולו רטוב ובלי נעליים. הספקנו לרוץ,  לצווח צווחות אושר, ללכת ולשאוג כמו דינוזאורים ולצפות בזוג רקדנים, או מה שהם לא היו, רוקדים אגם ברבורים משלהם במים.

 



ואז הקטן הודיע שמספיק ועברנו לגן השעשועים. זו לא פעם ראשונה שלי בגן השעשועים ב- Washington Square אבל הפעמים הקודמות היו עם הגדולים, והקטן מאפשר לי לגלות מחדש את כל המקומות שחקרתי איתם. הרבה מקומות שהם ואנחנו לא ממש התרגשנו מהם, מאפשרים לי חוויה מתקנת עם הקטן, והיום היה אחד מהמפגשים המחודשים האלה. דבר ראשון למרות שמזג האויר היה לטובתנו עם רוח ובלי לחות, גן השעשועים של הכיכר מוצל ולכן הוא כבר מקבל מבחינתי אינספור נקודות חיוביות. המתקנים לא חדשים אבל נעימים, ויש גם ארגז חול מוצל, עם הרבה משחקים שנתרמו ומאפשרים להקל על חווית המשחק אם שכחתם את הכף או הדלי. (אני משתדלת שמערבל הבטון והטרקטור יהיו איתנו לכל ארגז חול שיפתיע אותנו פתאום). ואז נפתחו מתקני המים. שלושה צבים השפריצו מים, וככה פתאום וכמו שתינוק זוחל בפעם הראשונה, או הולך בפעם הראשונה, פתאום הקטן רץ בתוך השפריצים הדקיקים הללו שלא כל ילד אוהב. לאלו שלא ממש אוהבים לרוץ בתוך המים, ניתן לשבת על הצבים ולגעת במים עם היד. או ליהנות מנקיק המים הקטן שנוצר על הרצפה. ואם רעבים יש כמה שולחנות בתוך גן השעשועים והרבה ספסלים. כשסיימנו לאכול והקטן הודיע שהוא עייף והשתחל לתוך העגלה, הוא שאל אותי מה זה הרעש הזה, והסברתי לו שזה איש שמנגנן בחצוצרה ואיש שמנגן בתופים, ומכיוון שלקטן צפוי עתיד מוסיקלי מפואר, הוא ביקש מוסיקה והלכנו לצפות יחדיו בחבר’ה שהנעימו עם מוסיקת ג’ז לכל הסטודנטים ואנשי העבודה שרוצים קצת שקט בזמן שהם אוכלים. בדרך החוצה גילינו בצד השני עוד חבורת ג’ז שהרוויחה את לחמה מהנעמת זמן הלועסים. “לילה טוב אמא-mommy” אמא הקטן ופרש לשינה עמוקה. ואחרי שהוא התעורר וכדור המרץ חזר לפעם בו הוא הסתכל אלי ואמר: היה כיף בגן שעשועים.

 

 

 

על דייט של בוקר, אנשים מעופפים וניסוי