Archive for the ‘חוגים’ Category

Never !


יום שבת בבוקר, 6:30 אני קמה, עוד מעט אפגוש את השכנה ונלך ביחד לקחת מספרים. חלוקת המספרים מתחילה ב- 7 בבוקר בדיוק. אנחנו מגיעות ב- 7:01 ו- 20 כבר עוזבים את הבניין עם חיוך מסכן על הפנים. לא! לא מדובר בכרטיסים להצגה, או קונצרט של זמר רוק בינלאומי שמחלק כרטיסים חינם, מדובר בבניין הארמורי של ה- YMCA בפארק סלופ. כל האנשים שעזבו את הבניין הם הורים, כולם חברי ה- Y  שקמו מוקדם מדי בשביל לרשום את הילדים שלהם לחוג. זו הרשמה מוקדמת ומיוחדת לחברי ה- Y. איפה אני? שאלתי את עצמי? 7:01 וכבר 20 איש קיבלו מספרים? מה קורה כאן? אני בתולה חוגי Y, מעולם לא לקחתי מספר כדי לחזור לרשום את הילדים שלי ב- 9 בבוקר לחוג. אני לא עושה את זה נקודה. אבל אני הצעתי לשכנה שהקטנים ילכו ביחד לחוג כדורגל, החוג לא ממש יקר, והיא נענתה לאתגר, אז כבר לא יכולתי לסגת, והאמת גם לא ידעתי לאן אני מכניסה את עצמי. 7-9 אני מתעמלת, השכנה הולכת לאכול ארוחת בוקר. קובעות להיפגש בחזרה ב- 8:50 ליד הדלפק. אני שם קצת קודם, סיימתי מוקדם את האימון קוראת אימיילים באייפון וצופה על חבורת אמהות חדשות שהגיעה ביחד לרשום את הקטנים לחוג שישפר כל יכולת אפשרית עבור בני השנתיים שלהן, הן מתיישבות על הרצפה בחיוך נאיבי ומחכות לרגע הגדול. הן מספר 43 והלאה. 9 בבוקר, המספרים עומדים בתור, אנחנו מספר 19 ו- 20. כמה זמן יקח לרשום את הילדים? לא צריך הרשמה, לא צריך כלום, רק לומר שם של ילד, לראות אם יש מקום ולשלם כמה דולרים. אבל לא, אנחנו עומדות ופתאום אני קולטת שאני לא אוהבת את האמא שאני עכשיו. אבות ואמהות עומדים עם פרצוף סובל על הפנים עברה שעה והנה מספר 10 נעמד לקבל שירות. אנחנו מדברות, עד שלפתע אני מסתכלת על השעון ואומרת, הי! הוא שם כבר 20 דקות. הוא בא אחר כך ומספר שהמערכת נפלה, הבנות בלדפק לא עוזרות והגיל של הילדים שלו לא נכון. הוריד הישראלי שבי מתפוצץ, אני נכנסת ליענו מנהלת בת 20 וחצי ומנסה להבין איך בדיוק הם מתכוונים לקבל 60 איש בשעות הקרובות, האם יש Plan B כשהמערכת נופלת, או שמספר 60 יתקבל בעוד 10 שעות? היא בקושי מרימה את העיניים מהחשבה ועונה שהיא נורא חולה ומכסה את פיה בטישיו, וחוץ מזה שה- Y  זה ארגון מאוד גדול ומהערכת חדשה ולא יעזור אם היא תגיד משהו למישהו כי זה ארגון גדול והמערכת לא עובדת. הסתכלתי עליה, נזכרתי במוסד לביטוח לאומי וחשבתי על כל הסיפורים על שהשירות כאן זה “אמריקה”, אחד האבות שאל אותי אם יש תקווה, עניתי שלצערי לא היתה ולא תהיה. אני אוהבת להתעמל ב- Y  אבל אין! אין! אין! שום דבר שיגרום לי לעבור את הסיוט הזה פעם נוספת. קרוב לשעתיים אחרי הקטן רשום לחוג כדורגל עם הקטן של השכנה. אני יודעת שהחיוך שלו ימחוק את כל התסכול החד פעמים והלא יותר שעברתי, אבל אני שואלת, האם אלו ההטבות שנותנים ל- members ? מוזר…

 

וכמה מילים ישר מהלב, 20 ילדים רכים נהרגו באחד האירועים היותר אכזריים שקרו לאחרונה. אירוע שקרע את הלב של מיליוני אנשים בעולם הזה. אין לי מושג איך אפשר לקום ביום שני בבוקר אחרי מה שקרה בבית הספר ב- Newtown ולחזור לצעוד במסדרונות שכל כך הרבה דם של ילדים קטנים נשפך שם. כואב לי רק מלכתוב את המילים הללו.
Never forget 

לפעמים תמונות חזקות מאלף מילים

 

Power to Play


אז מה קורה??? לאן נעלמתם??? אני הייתי קצת חולה וקצת עסוקה, אבל על זה יהיו עדכונים מסעירים בהמשך…נשאיר אתכם קצת במתח!

אצלי היה קצת קר, וקצת גשום, וכמה ימים שהשמש עשתה טובה והביאה לנו את זה.

התמונה הזו היא מסוג הדברים שרק כשגרים בארץ עם 4 עונות לומדים לראות באמת את מה שקורה שם על העצים החומים אפורים…
ועכשיו כשאני כבר לא חולה, וחזרתי לרמת האנרגיות האמא-mommit הרגילה שלי, חזרנו לשגרת בילוי הבוקר של ימי חמישי שכוללת את הקטן אמא-Mommy, השכנה והבן שלה. הפעם קצת נמאס לי מהמשחקיה (playspace) הרגילה וביקשתי משהו אחר. השכנה הסכימה, לקטנים לא ממש היה חשוב, שלי רצה רק לשמוע שיהיה בתוך המשפט את המלה Playspace ושלה כרגע יודע להגיד רק No אז שאלנו אותו אם הוא רוצה גן שעשועים בקור הזה והוא ענה No והכל היה בסדר.
הפעם צעדנו ל PowerPlay שנמצאת ב- 3rd avenue הסואנת, בין רחוב 7 ל- 8, של ברוקלין. איזור לא רע כדי למצוא מחסן גדול ולהכניס לתוכו מה שמכנים כאן gym שמאפשר לקיים שיעורי התעמלות במחירים מסמרי שיער, שגרמו לשערות הראש שלי לעמוד מספר ימים, ובין לבין יש גם חדר שמשמש כמשחקייה. 10 $ בכניסה למשחק של שעתיים עם כמה ילדים שלא תביאו. מכיוון שהמיקום קצת פחות אטקרטיבי לפארק סלופים שביננו (למרות שלא ממש מרוחק מהכל), המקום לא סובל מצפיפות של פעוטות ובשלב זה של חיי כשהקטן שלי החליט שלדפוק צ’פחות על כל ראש של זאטוט ופעוט שקטן ממנו במספר חודשים זה ממש מגניב, ובמקביל כשמטפלות והורי השכונה הוציאו חוזה על ראשי, פירסמו את התמונות של הקטן והוסיפו למטה  Wanted! פאתי השכונה מסתדר לי טוב. רוב הילדים היו לכיוון שלוש, ובקטן של השכנה הוא לא נוגע זה כמו אחים. אז בלי צורך שלי לנטר כל תנועה של הקטן שלי, סוף סוף  יכולנו לשבת היא ואני ולרכל בחדר הלא גדול מדי בעוד הקטנים שלנו נוהגים במכוניות ואופנועים, מתגלשים לתוך ארגז חול, משחקים בחול ובמתחם הגדול של אזור המטבח. לסיום עברנו לחדר ההמתנה הצבעוני, נשנשנו חטיפים וחזרנו הביתה. הקטן שלה נרדם בדרך, הקטן-גדול שלי החליט לא להירדם עד 2:30 בצהריים. וזה כבר מתחיל קצת להדאיג כי תנאי ההעסקה של אמא-mommy הורעו מאוד בתקופה האחרונה והיא עוד לא מוכנה לוותר לגמרי על הפסקות הצהריים שלה…
ודרך אגב, לאלו שאוהבים פאי שבא עם הבצק והכל, ממול ל- PowerPlay, נמצאת Four and Twenty Blackbirdas, המקום יושב על הפינה של 3rd Avenue & 8th street. האחיות מליסה ואמילי הגיעו מ- South  Dakota שם סבתא אליזבת לימדה אותן לאפות פאי. יש קפה ויש פאי, ויש כמה שולחנות יפים. מסוג המקומות שנחמד לגלות בשדירה השלישית ושמעלים את התקווה שיהיו עוד כאלו יום אחד.



ולסיום בנימה אביבית ריטה החליטה סוף סוף ללדת את רן ועכשיו לאורי החבר של הקטן שלי יש אח שאפשר לדפוק לו צ’אפחות בראש (סתם צוחקים… אל תהיי כזאת…) אוהבת ושמחה בשבילך המון! שיהיה לכם המון המון מזל טוב משפחת שיפר!!! ורק שמחות
ועוד קצת מזה…