Archive for the ‘טיולים משפחתיים’ Category

Happy 2014

טוק טוק, דופקת לה שנת 2014 על הדלת. נכון זה רק עניין סמלי מחוג השעון משתנה כל הזמן, אבל הידיעה שעוד רגע שנה חדשה קצת מרגשת עבורי. מאז שהתחלתי את הבלוג אמאmommy, הבלוג שיישאר תמיד הילד הזה שההורים אוהבים יותר ואף פעם לא יודו בזה בפני הילדים שלהם הוא הבלוג שבכל שנה בדיוק בדקות הללו, גורם למן דגדוג קטן וכייפי בבטן. דגדוג שמזכיר לי איך 4 שנים אחורה, כמה דקות לפני שהשעון צלצל חצות, ישבתי ולמדתי לבחינה שלא רציתי ללמוד אליה וחוסר העניין הוביל אותי לבלוג הזה שנוצר עם הפוסט הראשון שלו במספר מועט של דקות. בכל פעם כשאני סוקרת בראשי איך התגלגלו הדברים והדרכים שנפתחו לי בעקבותיו אני מודה לאימפולס/אינסטינקט הזה שאמר לי שם בפנים: “לא חשוב מה, או מי, תפתחי בלוג ותתחילי לכתוב עכשיו!”. מאז אני מקשיבה הרבה יותר לאינטואיציה הזו שחיה בתוכי, אני מקשיבה למה שיש לה להגיד ולא דוחפת אותה. למדתי שהיא יודעת לא פחות מהקולות האחרים שאומרים לי: אה… עזבי.

אז נכון שהשנה הייתי יותר שקטה בצד הכתיבה ושקטה בכלל בחיים, אבל שנת 2013 היתה לא פשוטה עבורי ועבור המשפחה. מאז שנפרדנו מכל מה שנטענו בברוקלין ועברנו לצפון קרוליינה. יש הרבה רגשות בבית שלנו ואני מוצאת את עצמי עוברת מהכלה של תסכולים ודמעות של ילד עצוב, מתגעגע או….לקשיים שלנו המבוגרים בחבורה: הלמידה היומיומית של החדש, ההשוואות והכל בכלל ו…עייף לי. כן עייף. לי. לפעמים אני שואלת את עצמי למה? למה היינו צריכים את זה. ואז… תמונה: שלושה ילדים כעוסים במכונים עם שני הורים שהכריחו אותם לצאת כבר מהבית, להתנתק מהמסכים ולעשות משהו עם הגוף שלהם. הם יוצאים מהאוטו, כולה 10 דקות מהבית שלהם ומתחילים לצעוד במסלול, מסביב המים נופלים למן מפלון קטן אחרי הגשם שירד אתמול. אבל הילדים לא מוותרים ועושים להורים שלהם פרצופים מעוצבנים. כשההורים מסבירים להם על תחנות קמח עתיקות הם מבקשים בצעקות וצחקוקים שיפסיקו לשעמם אותם עם ההסברים האלה, וההורים מחזירים פרצופים עייפים ובשביל הבונוס מוסיפים פרצוץ זועף במיוחד שאומר: למה? למה דווקא אתם חייבים להיות הילדים הכי רעשנים פה בכל המסלול?
 ואז חוצים את הגשר. אני מציעה צילום משותף: תרוצו אלי כולם ביחד ונצלם אתכם. הם לא מתנגדים , או אומרים “לא!!!, תעזבי אותנו כבר”, הם לא מבקשים “רק אני לבד” או, “רק אנחנו בלי השלישי/ת” הם מסתובבים אלי עם הגב, רצים לצד השני של הגשר, ואז מסתובבים חזרה ובצעקות וצחקוקים רועשים ביותר הם חוצים את הגשר, רצים לכיווני, שלושה עם חיוך ענק, חיוך מתגלגל ואז קופצים. קליק. הגיע הזמן לעבור את הגשר לצד השני. זו התמונה שאני לוקחת איתי לשנת 2014

 

 

Road Trip



ילדים בחופש, סבתא באה לבקר אז החלטנו לנצל את ההזדמנות שדחפו לנו גם סופשבוע ארוך (Veteran Day) ויצאנו למסע אל אטלנטה.

כמשפחה עם ילדים שגדלו וראו כל אטרקציית עיר אפשרית בניו יורק בשלבי תכנון הטיולים אנחנו תמיד מביאים את נושא טיול בעיר עם ילדים בחשבון. ולכן כדי שגם המבוגרים וגם הילדים יהנו מהטיול אנחנו מנסים לשלב. לשלב היא מילת המפתח. בדרך כלל יהיו מסלולי הליכה, ביקור בעיר, נסיעות נוף שלרוב לאא מעניינות את הקצה לילדים ויום של FUN  לילדים.

אטלנטה רחוקה מהבית  בערך 6 שעות, שונאת לטוס, שונאת נסיעות ממושכות, אז בדרך כלל אנחנו מנסים לפצל את הנסיעות הממושכות ולמצוא משהו לעצירה בדרך. עיירה נחמדה לעצור לצהריים או מסלול הליכה. והפעם כרגיל הבעל שיחק אותה בגדול.

Greenville, South Carolina

אז כבר די הבנתם מהשתיקה הממושכת שעוד לא מצאתי באזור שאנחנו גרים משהו שייצר אצלי איזה וואו מטורף. ובכן, הנופים יפים בעינינו, השכנים שקטים אך אינם מזיקים, מסלולי ההליכה והאגמים גם הם נאים בעינינו ועם הקולינרייה, נו… לא מבריקים אבל אפשר למצוא פה ושם נקודות חן. 

אז כשהבעל שלח לי את הלינק לעיר הזו, אמרתי לעצמי, OK פארק עם מפלים באמצע העיר יכול להיות נחמד לילדים קצת לרוץ ולהשתולל. אבל לא תיארתי לעצמי שמעבר לפארק החביב עם המרחבים הירוקים והשמיים שדחפו את ענני הבוקר שהזליפו גשמים במהלך הנסיעה והשאירו שמיים כחולים נהנה כל כך מהעיר המתוקה הזו. אז אם במקרה הזדמנתם לאזור עצרו שם, טיילו עם הילדים בפארק, ותבחרו מסעדה, כי נראה שמה שלא תבחרו שם יהיה טעים. יש שם הכל מהכל, והכל טעים, לא מקדונלדסים מעופשים של אמצע הדרך. אפילו הקפה הצליח לנו, רק בננות לא הצלחנו למצוא….

  

בהמשך הגענו לעיירה גרמנית בשם Helen, Georgia שם כדי לחלץ עצמות טיילנו ב- Anna Ruby Falls לראות קצת מפלים וירוק. השלט “זהירות נחשים” קצת הפחיד את האמצעית, אבל הסברנו לה לנחשים קר מדי עכשיו. המפלים יפים, ההליכה די קלה עם ילדים. דרך נחמדה להעביר שעה בהליכה. משם ירדנו על Helen העיר שהיתה קצת רדומה. הגענו ביום ובשעה הלא נכונה. נראה שסוף הקיץ תחילת הסתיו זה הזמן, או אולי בחורף שיש שלג מסביב. יש חנויות שוקולד, המון שניצלים ובירות. אז למי שמחפש קצת אירופה באמצע אמריקה, עיר מתוקה להפליא. ואם הגעתם כמונו מוקדם, לכו לאכול מוקדם (5 בערב), או שתשארו רעבים. ולמרות הכל ממליצה.

אטלנטה – את האמת שלא ניצלנו את כל מה שיש לה להציע, אפילו כמעט ולא ניצלנו כלום. אבל הנה מה שבחרנו לנסות בביקור שלנו. ההפתעה היתה שציפיתי לעיר יותר אפורה ומצאנו עיר חיה, מלאה אפשרויות קולינריות שהיו הפתעה מאוד נעימה. מה שכן צפו להוציא הרבה מאוד מזומנים… 

האקווריום של אטלנטה.

אני מודה שהתלבטנו אם ללכת, או לא, כי בשנה שעברה היינו באקווריום של- Monterey, ובסופו של דבר בחרנו ללכת לשם.
האקווריום של אטלנטה נפתח ב-2005 והוא הגדול בעולם. יש לו לוויתנים לבנים Beluga, מופע דולפינים שהוא ממש הפקה, וכ-5  חללים שמציגים אזורי חיים שונים. כאמא-mommy  אהבתי שקל להתנייד שם עם ילדים. אין תצוגות חיצוניות, יש אזורי ליטוף בלי יותר מדי הערות לילדים והרבה הסברים, ואם אתם בוחרים להביא אוכל מבחוץ (שזה רעיון טוב מאוד), או אפילו רק לעשות הפסקת חטיף יש מספיק אזורים לשבת (אפילו בקומה העליונה) ולאכול בנחת ובנוחות עם הילדים. כמו כן התערוכות יוצאות כולן מהחלל המרכזי מה שמקל על ההליכה עם הילדים.
אני חייבת לציין שגם הקטנים וגם הגדולים נהנו מאוד מהחללים השונים, מאיך שהמקום מתוכנן ונוח לשיטוט ולא נשמעו תנועות: “אני עייף”, “מתי הולכים”, “אני רעב”. היינו עסוקים מדי ונשארנו שם מעל 4 שעות.

משם ממש ממול (לא צריך חניה אחרת, או הליכה) נמצא הבניין של קוקה קולה – World of Coca Cola. וכפי שהוחלט מראש עברנו לשם לסיור. אז אני אתחיל מהסוף – זו היתה אכזבה משפחתית. אולי בעבר קוקה קולה היתה אטרקציה, אך מכיוון שהיום הם נאלצים להתמודד עם העובדה שהמשקה שלהם אינו דבר בריא או מרזה, המסרים שמועברים במהלך הסיור הם סביב החוויה של הזכרון מהפעם הראשונה בו שתיתם מהבקבוק. אני יכולה לחיות עם המסר. אבל קשה לי עם העובדה שלא היה שום הסבר או תצוגה על תהליך הייצור ועל המרכיבים שנמצאים במשקה,כי הרי הם סוד-תפריט סודי, וכמובן שאם מדובר  ב”סוד” סביב הכנת המשקה בעצם לא נשאר הרבה לראות מלבד אפקטים. אם תשאלו אותי, האפקטים נחמדים, אבל הם רק פירוטכניקה. מכיוון שבמפעלים אחרים רואים את קו הייצור, יצאנו כולנו מאוד מאוד מאוכזבים, מלבד הקטן שנהנה מהחלק האחרון בסיור בו יש אפשרות לדגום 65 סוגים שונים של משקאות מבית קוקה קולה – ניתן לשתות מהברזים עד שמספיק. והדגדוג בלשון מאוד מצא חן בעיניו.
שואלים אותי – קחו את ה- 15 דולר שלכם כפול חברי המשפחה וחפשו לכם דרך טובה יותר להשתמש בהם, ואם בכל זאת בחרתם ללכת לשם, תזכרו ש:”אמרתי לכם…”

נגמר היום והגיע הזמן לארוחת ערב של יום שישי. בהמלצת ה-חברה הניו יורקית, שאין כמוה בהמלצות קולינריות, נסענו ל Flip Burger Boutique, המסעדה של מי שהופיע וזכה ב- טופ שף, השף  Richard Blais, היא מסעדת המבורגרים מעולה ומפנקת עם רטבים מפתיעים על ההמבורגר וכלי הגשה שמאוד אהבנו. יש מבחר גם לצמחונים, או אלו שלא חובבים בשר בקר (כמוני) ובסופו של דבר מאד נוחה עם ילדים (יש להם גם chicken tenders), כך שלמרות שלא היה לנו זמן מבוגרים לבד, היה נחמד לשבת בשישי בערב במסעדה בעיצוב נעים ביחד עם הילדים. וחשוב לציין שגם העלויות בכלל לא בשמיים.

לסיום, Stone Mountain Park. מחוץ לאטלנטה שוכן לו פארק נחמד, חלקו מיועד לקמפינג ומסלולי הליכה (ממייל ועד 8 מייל) וחלקו לאטרקציות: בקיץ מתקנים משולבים במזרקות מים, אומגות. בחורף שלג מלאכותי שניתן להתגלש עליו עם אבובים. ובמשך כל השנה רכבל, רכבת קיטור (לא משהו לדעתי), סרטי 4D ומיני גולף. אנחנו בתקופת התפר. כבר אין אומגות ומים, עוד אין שלג ולכן שילמנו קצת פחות. אבל גם קיבלנו קצת פחות. למי שלא מעוניין באטרקציות, ניתן לשלם 10$ מחיר חניה לרכב ולטייל בלבד. 

פתחנו את היום עם טיפוס לראש ההר. תחילה הלכנו במסלול מיוער ואז עברנו לטיפוס על האבן החשופה שבראש ההר. מדובר בטיפוס של שעתיים שגם ילדים יכולים לעשות. משם ירדנו ועלינו וירדנו ברכבל. לאחר מכן בדקנו את אזור האטרקציות ונשארנו כשהחשיך להינות מקישוטי חג המולד.

בסך הכל הילדים נהנו, אני ממליצה להביא אוכל מבחוץ, כי הילדים שלי עיקמו את האף על רוב הדברים שנמכרו במחיר לא כל כך נמוך בתוך המתחם. כמו כן, בידקו טוב טוב טוב את שעות הפתיחה והסגירה ומה פתוח ועובד בכל תאריך. המחיר לאטרקציות לא זול בכלל, ועדיף לבדוק לפני שרוכשים כרטיסים ואז מתאכזבים.

 

היינו גם במונטגומרי, בירת אלבמה, למד נסענו לשם? כי אנחנו אוהבים לנסות מקומות קצת אחרים, וכי יש אצלנו כמה חובבי היסטוריה. אז למדנו קצת היסטוריה, הילדים למדו איך נראית מכונת כתיבה ידנית וחשמלית, שיחקו בגן שעשועים ולמדו איך נראו החיים בתקופת המתיישבים הראשונים, אבל נו… איך לומר… אין לי ממש מילים…. אז נעבור לסיכום. 

איך מסכמת? באתי לחופשה משפחתית בלי הרבה ציפיות, ובסך הכל היה הרבה מעבר למצופה והכי חשוב, סיימנו בלי לשמוע יותר מדי תלונות משלושת המבקרים הצעירים בחבורה. נחמד לראות שכולם מצאו עניין ונהנו, עכשיו טוב לחזור לשגרה. אה! ותודה לקופיקו, עונה 2 DVD שממשיכה ללוות את ההווי של הנסיעות המשפחתיות.