Archive for the ‘יצירה עם ילדים’ Category

About Sukkot & Home

Home… אני מנסה ולא מוצאת למונח הזה מילה בעברית שבשונה מהדומם “בית” מתייחס לתחושה של בית. בסופו של יום, Home זה בסך הכל מה שרובנו מנסים לבנות במו ידינו אחרי המעבר למקום חדש.

ואתמול, ערב סוכות, בזמן שהקטן והאמצעית התנדנדו להם על הנדנדות בחצר, צפיתי בהם מדברים זה עם זו מהשולחן במטבח ונהניתי לרגע מהשלווה שאין חברים שבאים לבקר ותותים ותפוחים שצריך לחתוך לכולם, לא צריך לנקות את כל הפירורים של הבייגלה ולא צריך לסיים הכל עד שהחברים הולכים כי תיכף ארוחת חג. שלווה.

זכרון – אבא שלי שוב אומר שבשביל מה לבנות סוכה, ברגע האחרון הוא קורה לאחי הגדול וביחד הם בונים לי שוב סוכה. אני יושבת עם מספריים, דבק פלסטיק וגזירי עיתונים (מי קנה אז דפים צבעוניים?), חותכת רצועות ומדביקה טכעות שיהפכו לאט לאט לשרשראות ארוכות ארוכות.  אצל השכנה שוב באו לחופש הנכדים, הנכדים שלה הם גם החברים שלי לחופשים, הם מדביקים את רצועות הנייר עם דבק שהם הכינו מקמח ומים ואני רוצה גם.

יורדת לחדר המשחקים, מוציאה דפים צבעוניים, (כי כל העתונים במחזור במילא…) מספריים, glue stick קצת יבש וטושים.  מוציאה מהארון של הכלבו שתי שמיכות מקופלות שנשארו מהתקופה שהקטן היה תינוק.  חותכת תפוח pink lady פרוסות פרוסות, מוסיפה גם Juice box לילדים שיהיה שמח, בכל זאת חג, ופורשת הכל יפה יפה במרפסת העץ. אני מזמינה את הילדים לעבור מהנדנדות לפיקניק שיצרתי. מזג האויר בדיוק. הם ניגשים עם עין עקומה, “עוד פעם האמאmommy הזו עם כל הפרוייקטים שלה”. לא אומרת כלום. רק גוזרת. ה- Juice Box עושה את העבודה. “חג שמח” יאללה בואו נקשט את הפטיו שייראה כמו סוכה. האמצעית מזכירה לי שהיא כבר בת 9 ויודעת לבד. אנחנו מגלות איך עושים שרשרת לבבות באדיבות “ישלה” והקטן נעזר בי להכין טבעות ואז עובר לצייר שלטי “ברוכים הבאים” לסוכה שלנו. “אמצעית, תראי, ציירתי אותך אומרת שאת אוהבת את הגדול, כי היום זה חג” הוא אומר. האמצעית מתעצבנת.


“אמאmommy? איך את יודעת להכין שרשרת כזו ארוכה?” האמצעית שואלת

“כשהייתי בגיל שלך, זה היה הכיף שלי להרגיש סוכות”
“זה בדיוק מזג אויר מתאים לעשות פיקניק ויצירה אמאmommy, זה כיף לפעמים רק איתך בלי חברים” היא אומרת
אנחנו תולות את השרשראות. האמצעי מכוון אותי איפה הוא רוצה לתלות את השלט.
ארוחת חג, מרגיש כמו בית. כנראה שבית זה גם פשוט זכרון.

 

Bake Sale, Salsa and Pumpkin Bread

קצת קשה להסביר לילדים בני 9 ו- 8 שהחיים שלהם רוב הזמן דבש, שיש ילדים אחרים שהיו לא מזמן בדיוק כמוהם ועכשיו אין להם בית ובגדים וכלום. כשלא רואים מסביב כלום, זה נראה שעסקים כרגיל, היתה סופה, עצים נפלו, אין בית ספר. OK

אחת החברות עידכנה שכמה אמהות מבית הספר של הילדים התארגנו לעשות Bake Sale לטובת נפגעי סנדי. בסיבוב הראשון הן אספו בשעתיים!!! 2000$ ממכירת המאפים. ו החליטו ללכת על סיבוב נוסף. הצעתי לילדים שגם אנחנו נתרום מאפים למכירה. למחרת עטופים במעילים ודמי כיס יצאנו למכולת הקרובה, חזרנו עם השלל הביתה והתחלנו לאפות ביחד. הקטן שמראה כשרון בתחום האפיה והבישול עמד בראש על כסא והגדולים פיצחו ביצים, עזרו לו לערבב והקריאו את המצרכים הנדרשים. שעה אחרי היתה לנו ערימה גבוהה של בראוניס וקאפקייק והילדים ביקשו שנאפה גם בשבילנו Pumpkin Bread (ראו מתכון למטה. גאים יצאנו לכניסה לפרוספקט פארק והם הניחו את המאפים כלאחר כבוד על השולחן העמוס לעייפה, לאחר מכן הם פזלו למאפה המבוקש, שילמו והלכו גאים לשחק בפארק. שעתיים אחר כך נאספו עוד 4,500$. Cheers!!!!

 

 

סלסה,

לפני מספר חודשים הבטחתי לעצמי לרקוד. לפחות אחת לשבוע לרקוד. לא תכננתי, אבל ביום שבת בין כל הטירוף מסביב, החלטנו לבדוק את Target First Saturday ב- Brooklyn Museum שפותח את שעריו חינם כמו הרבה מוזיאונים אחרים מ- 5 בערב עד 9 בערב. בכניסה כבר ניגנה להקה על הבמה ועשרות אנשים צפו בה עם כוסית יין ביד. התערוכה שבאנו לראות היתה סגורה, והגענו מאוחר מדי לפעילות היצירה בשביל הילדים, מסתבר שב-5 כבר חילקו את כל הכרטיסים חינם להופעה של אלוין איילי והתיאטרון השחור (אז אם אתם רוצים לראות שם הופעות חינם, תגיעו שעה קודם, לא כמונו). טוב… עם קהל קצת ממורמר עלינו לקומה השלישית. ברחבה הפתוחה חיכו DJ, חרבת ריקודים וגם שולחנות עם קיפולי אוריגמי. הילדים ביטלו את האוריגמי כלאחר יד, אך להפתעתי ביקשו לרקוד. גם מהופעה של זאת ששמה קוני שלבשה שחור ואחר כך החליפה ללבן הם ציחקקו. קוני השתחוותה והגיע תורו של ההוא מבית הספר לסלסה, הוא לקח את המקרופון הזמין את שני הרקדנים בבגדים המנצנצים, היא התגמשה, הוא סובב אותה, ואני חייכתי. אחר כך עמדנו כולם בשורות ולמדנו צעדים בסיסיים של סלסה. האמצעית חטפה קריזה שהיא לא קורעת את הרחבה מהצעד הראשון, הגדול לא דפק חשבון ונשאר עם כל הטעויות בשורה הראשונה והקטן היה רעב והלך לאכול חטיף עם אבא. אני נשמתי מכל השבוע המטורף והתמסרתי לסלסה. מסביב הרבה אנשים שאני לא מכירה. לא אכפת לי. העיקר סלסה.

 

Pumpkin Bread

ולסיום, אני רוצה לשתף במתכון ה- Pumpkin Bread שהפך להצלחה מסחררת בקרב הילדים, הוא לא יבש מדי, וגם לא דביקי מדי. ממש בדיוק!
איך הגדול אמר: “מי היה מאמין שמכזה דבר $@!*% (הכוונה לדלעת) יצא כזה דבר טעים”

המצרכים:

¼ 1 פירה דלעת (אני קונה אורגנית ללא חומרים משמרים בקוספת שימורים)

1 ביצה

1/3 כוס שמן

¼ כוס מים

1 כוס סוכר חום

¼ 1 כוס קמח (אני עושה חצי כמות מלא וחצי לבן, וגם הכל מלא יוצא טעים מאוד)

¾ כפית אבקת סודה לשתיה

½ כוס מלח

¼ כפית קינמון

¼ כפית אגוז מוסקט

1/8 כפית ציפורן

1/8 כפית ג’ינג’ר גרוס

¾ כוס פצפוצי שוקולד / אגוזים / גרגירי דלעת / צימוקים – בקיצור כל דבר שטעים לכם אצלנו זה רק פצפוצי שוקולד.

 

ההכנה – אצלנו פשוטה מאוד כי אין לי מיקסר

משמנים תבנית אפיה מוארכת (ללחם) בשמן ומקמחים. מחממים תנור ל- 180 מעלות (F350)

בקערה אחת אני שמה את כל היבשים (מלבד הסוכר): קמח, תבלינים, תוספות

בקערה השניה את הביצה, הסוכר, שמן, מים, מחית הדלעת – מערבבת טוב

שופכת את הרטוב ליבש, מערבבים ושופכים לתבנית.

אצלי זה כבר הולך לכמות כפולה של שתי תבניות כי הילדים שלי מחסלים תבנית כזו ביומיים וחצי!

אצלי זה הפינוק עם הקפה אחרי ארוחת הערב כשהם בדרך למיטה.

 

 

מהומה על לא Moomah


שבוע קשה עבר על כוחותינו, זה השבוע הזה שמגיע כל שנה במלא עוצמתו בפברואר, זה השבוע שמישהו שם למעלה החליט להתעלל בכלל ההורים שלא נוסעים למקסיקו או לקאריביים ולהשאיר את הילדים לחופשת אמצע חורף (Midwinter Break) בבית. אם יש חופשה ששנואה עלי ביותר זו החופשה הזו. פברואר הוא בדרך כלל חודש קר, למרות שהשנה הוא פינק אותנו באביביות מה, ובכל זאת הילדים וגם אנחנו, איך לומר… קצת עייפים מכל החרפת הזו, שקצת חירפנה את כולנו, ולכן אחרי סופשבוע שהיה עתיר פעילויות מוזיאון ושוב החלקה על הקרח (הפעם עם אבא), אחרי שניסיתי בכל חירוף נפש לחקור כל אתר ובלוג הורים שקיים באזור ולמצוא משהו בעיר הזו שיתאים לקשת הגילאים וההעדפות שקיימת בביתנו, אחרי שנעניתי פעמיים בשלילה, פעם ביום חורף קר מתחת לאפס שהילדים לא הסכימו להחליט לאן נלך והעדיפו לריב, ואחרי שהגדול אמר לא למקום ההוא והיא אמרה לא למקום האחר, ולבסוף החליטו לא להחליט ואמרו: רוצים בית!, ואחרי ששוב ביום שישי כשהגשם ירד במלוא עוצמתו, והילדים אמרו: רוצים פיג’מות ורוצים בית הרמתי ידיים, שיעשו מה שהם רוצים. אז שיחקנו בבצק, והכנו עוגיות שוקולד צ’יפס, וזהו זה כמעט נגמר. זה לא שלא עשינו כלום… הזמנו חברות לישון אצל האמצעית, וחברות אחרות התארחו לימים שלמים, הצלחנו להינות מיום שמש ולרכב על אופניים בפארק וגם לתכנן תכנון רומנטי של פיקניק וכדורגל בפארק עם החברה והילדים שלה, אבל אחרי 5 דקות האמצעי שלה והאמצעית שלי אמרו קררררר, השארנו את הגדולים לשחק כדורגל עם אמא שלישית שהסכימה לקפוא מקור, וחזרנו אל החברה הביתה, לעוד הרפתקאה ביתית….

אחד מהמוקומות שהצעתי ונידחו על ידי הגדול בתרועות רמות, ואילו האמצעית ממש רצתה ללכת אליו, היה ה- Moomah, ולכן סיכמנו שמכיוון שמזמן לא היתה לנו דייט רק של שתינו בלי אף הורמון גברי קטן, קבענו לנסוע לשם היום ל- mommy playdate. לקחנו את הרכבת הכחולה ל- Canal St, ומרחק שני בלוקים מהתחנה עם המון תנועת מכוניות שזורמת לכל הכיוונים, מצאנו את עצמנו בשכונת טרייבקה בבית הקפה Moomah.

Moomah מיועד לקהל הורים שרוצים לשתות קפה במקום שנראה כמו בית קפה ולא כמו חורבה וליד שיהיו מנות ילדים שמכילות את המילה אורגני, ולפני שהם יספיקו להגיד “לרדת!” וההורים יענו: “לא! אסור לרדת” ואז הילדים יצרחו וההורים יקפצו מהכסא ויגידו: “טוב אני מוציאה אותו” ואז הוא יגיד :”טוב, אני אקח אותו לסיבוב” ואז הוא יחזור ויגיד” “טוב, יאללה, אולי נלך?” והיא תביט עליו במבט של “כבר????” אז במקום כל זה ב- Moomah מוכרים במחירים לא זולים פרוייקטים של יצירה עליהם משלמים ביחד עם האוכל. למרות המחיר, הפרוייקטים מקסימים, יצירתיים, עשויים מחומרים ממוחזרים ונוחים לתפעול של הורים וילדים. אפשר ליד שולחן האוכל, לילדים שאוהבים לשלב ביס ועוד משימות, והכי טוב לבית הקפה שתיקחו איתכם את האוכל ותעברו לשולחן היצירה כי ככה אנשים שרוצים רק לאכול ולא ליצור מקבלים שולחן. הגענו עם אמצעית רעבה. הזמנו לה פסטה ולי סנדוויץ עם סלט, ועם בטן מלאה ועוגית שוקולד צי’פס על צלחת עברנו לשולחן היצירה להכין את שרשרת הבד שהיא בחרה. הפרוייקט הגיע בקופסא יפיפיה שכבר הומרה לתיבת תכשיטים. בתוך הקופסא מצאנו את כל הקומפוננטים הנדרשים. הבחורה שאחראית על אזור היצירה הסבירה לנו מה עושים, אחרי שעזרתי לאמצעית להשחיל את החוט למחט (שלא דוקרת בכלל), ואחרי שקצת עזרתי לה להשחיל את החוט והמחט על חתיכות הבד ואחרי שננעצו בי זוג עיניים זועפות שאומרות: “אמא אם לא תתני לי לבד את תסתבכי!” עברתי לצילום והיא לעשייה תוך כדי נגיסות מהעוגיה.



באיזשהו שלב האמצעית איבדה את זה, וזה היה הרגע בו עברנו לחדר השחור בו נמצא מיצג וידאו בשם: היער הקסום. החדר חשוך עם נורת אולטרה סגול ומצלמת וידאו שמקרינה יער קסום וחביב לילדים על הקיר ועל הרצפה נעות להן טיפות צל שכאשר דורכים עליהן הן נשברות וזזות הצידה. האמצעית רקדה, וקיפצה בין פיסות האור, עד שנמאס ועברנו ללוח הקיר וציירנו יחדיו. להורים שלא מעוניינים להיכנס ליער הקסום עם הילדים (בעיקר הגדולים יותר) ובכל זאת מעוניינים לפקח על הנעשה בפנים, הם מוזמנים לצפות מאזור מתחם שולחנות הישיבה במסך הטלויזיה שמקרין את מה שקורה בתוך החדר של היער הקסום (funky forest).
כשסיימנו להשתולל ולצייר על הלוח, חזרנו לשולחן היצירה לסיים את פרוייקט השרשרת, ועוד פרוייקט שהאמצעית אילתרה ואז היא אמרה מספיק ודי! הולכים.

לסיכום, נחמד לילדים עד גיל 8 שאוהבים פעילויות יצירה, רק תזכרו שההוצאה לא תהיה קטנה, פרוייקטי היצירה נעים בין 18 $- 32 $ (ליחצו על הקישור כדי לראות את המבחר שהמקום מציע). בסך הכל בילינו שעתיים לא רעות בכלל ב- Moomah.

מכיוון שמזג האויר חייך אלינו ואמא-mommy קצת התגעגעה לסוהו, צעדנו לבושות סגול (כפי שדרשה האמצעית) לעבר הסוהו. בתחילה האמצעית היתה עסוקה בנאום קורע לב, חימה והרבה כעס על כך שהחורף הזה לא נגמר, הנאום היה ארוך ומלא אמוציות, אבל לשמחתי מהר מאוד קרצו אלי חנויות ובתי הקפה של הסוהו, ואז הסתובבתי אל האמצעית ואמרתי לה: אמצעית אני מבינה אותך, גם לי נשבר מהחורף הזה, אבל מאוד נעים בחוץ ויש כל-כך הרבה מקומות יפים פה, אז חבל, תסתכלי קצת מסביב. היא הסתכלה אלי, חייכה ואמרה, את צודקת בואי ניכנס לחנות הזו, ואמא, אני רעבה, יש משהו לאכול? כך החל צהריים של שיטוט של אם ובת בין חנויות הסוהו, לא כל כך היה חשוב המה, זה פשוט היה כמו שתמיד חלמתי, שתינו ביחד, חברות. ועם משפט מנצח: אמא, זה היה היום הכי בחיים שלי.


ולפני סיום הנה שתי קטנות ומתוקות שכיף לנשנש תוך כדי שיטוט בסוהו:
Vosges Chocolate – משום מה, לאן חשוב לאן אני אלך בסוהו אני תמיד נתקלת בחנות השוקולד הזו. מכיוון שהאמצעית נעשתה חובבת סגול אובססיבית, הזמנתי אותה לבדוק את החנות (הגענו בגלל העיצוב, נשארנו בגלל המתוק). ליד חלון הזכוכית בכניסה מתפרש שולחן הבר שמאפשר מנוחת פינוק עם כוס קפה שניתן לרכוש במקום ושוקולד . על השולחן חיכתה לנו צלחת טעימות שוקולד עמוסה שברי שוקולד וקראמל, יאמי.
Baked by Melissa – אם יש משהו שאני אוהבת, הוא לחטוא בקטן. Baked by Melissa הינה רשת מיני קאפקייק שמצליחות בנגיסה אחת להתמוגג על מספר של טעמים. ובכל זאת עם שלוש חנויות שמפוזרות בעיר. החנות בסוהו ממוקמת ברחוב ספרינג (והפינה של רחוב ברודווי), האמת זו לא ממש חנות, זה יותר דוכן/קיוסק קטן של קאפקייקים ננסיים במבחר טעמים ייחודיים ובכל חודש יש את טעם החודש. שלושה קאפקייקס קטנים עולים 3 $, ויש אפשרות גם ליותר. מבקשים בחלון של הקיוסק, מקבלים והולכים. וכמובן אם לוקחים יותר, תוכלו להתענג על קופסא מגונדרת שתוסיף הרבה לשיק של העוגונות הקטנות והחמודות האלו. קטן! אבל סופר טעים. והחיוך שנמרח עם כל ביס על הפנים של האמצעית…אחחחחח

 

Museum of the Moving Image