Archive for the ‘אומנות ומוזיאונים’ Category

Disconnect to Connect

sneakers

לפני שבועיים כשרובכם חגגתם את סדר פסח אנחנו נסענו להרים. רצינו קצת לבד, רצינו קצת זמן משפחה. רצינו קצת טבע אחר.

ארוחת הערב, כמה ימים קודם לכן, השמענו טרראם של תופים והודענו לילדים שיש הודעה חשובה: נוסעים לאשוויל. ואז ברגע של רגע בלי שיחה, או הכנה מוקדמת הוספנו שזה טיול בלי מסכים. גם אנחנו, לא רק הם. זה זמן של ביחד, כמו בארוחת ערב, אף אחד לא נוגע במסך, לא בדרך ולא בכלל. רק בשביל לכוון את ה- GPS , או להתקשר לאחל למשפחה חג שמח, אבל חוץ מזה אין  מסכים ודי!

הכל היה בסדר עד הבוקר של הטיול. אחרי שהעמסנו על האוטו את המזוודות והאוכל, נכנסו לאוטו, או יותר נכון, חלקנו נכנסנו. הגדול עמד במדרגות החניה כשבידו האייפון הישן שעבר לשימושו. ומחא! כילד שמקבל באזור 150 טקסטים ביום מחבריו לכתה, להשאיר את האייפון בבית שקול למשמעות שהוא ללא חיים. או לפחות כך הוא הודיע לי אתמול כששאלתי אותו מתי הטלפון שלו יפסיק לזמזם? תשובתו היתה: “אמא-mommy יש לי חיים!”. זה היה קצת עצוב לגלות שהבן הגדול שלי חושב שהחיים נמצאים בתוך המסך הקטן הזה. אבל אלו הם החיים של חלק נכבד מאיתנו ושל ילדינו ויש בזה טוב, אבל לפעמים גם צריך לעצור ולהסתכל מסביב, משהו שהגדול שלנו שכח לעשות.

אז אחרי עוד מספר חילופי משפטים יצאנו מהבית עם התחלה לא משהו וללא האייפון של הגדול, אבל עם הגדול. כן הוא זעף. כן הוא מאד כעס. אבל אנחנו עברנו לתוכנית האומנותית. לכל אחד מחמשתנו יש שעה להפעיל את תושבי האוטו בכל דרך שיבחרו: מוסיקה, משחקים, חידונים, או דממת אלחוט הכל עובד. הראשון היה אבא ושמענו מוסיקה. זוהר נפסל על ידי הילדים. אז ויתרנו. בדקה ה- 61 הקטן נכנס לתמונה. הוא בחר לאתגר אותנו עם איות מילים- Spelling Bee. זה חמוד שקטן בוחן את כולם וזה קצת פחות חמוד שאמא-mommy היתה הראשונה להיפסל בכל סיבוב. Oh well…

את הדקה ה- 121 הוביל הגדול. בתחרות A ועד Z. איך זה עובד? מחפשים על שלטים ורק שלטים (מכוניות לא נחשבות) מילים שמתחילות באותיות ה- ABC לפי סדר עולה. קודם מילה שמתחילה ב-A , אחר כך B, אחר כך C – הבנתם את הרעיון. לא פשוט המשחק הזה ומעביר זמן ארוך מאד בנסיעה וזה יותר שקט ב- Minion Rush. עד שמגיע רגע של תסכול כשהאות למלה הבאה שאתם צריכים נשארה מאחור ולעולם לא תשוב…

איזה כיף לעשות מסלול הליכה שהוא לא סביב אגם

waterfall

איזה כיף לעצור בדרך ולשתות קפה טוב בבית קפה מקומי מדליק ב- Winston Salem

coffee

איזה כיף לעמוד למעלה ולצפות על הנוף למרגלות ההר

view

איזה כיף לעשות פיקניק בטבע – גם אם האמצעית עושה קצת פרצופים

איזה כיף להגיע לעיר, להתעקש ללכת ל- Downtown  למרות שכולם רוצים למלון ולגלות עיר חמודה להפליא.

coocoo

וכן, אתם בטח מכירים את הרגע הזה שלא ממש כיף, לרוב יש פרצוף חמוץ והם  לא רוצים להסתובב באזור הגלריות, ואז דווקא שם במקום הלא צפוי הכל משתנה ב-180 מעלות. הציורים מדליקים, יש צלוחית עם שוקולדים שאפשר לקחת בלי לבקש רשות ואפשר גם להיכנס לסטודיו של הצייר והי! הוא גם נותן לילדים לנגן ביחד איתו על התופים.

drums

Asheville התגלתה כחמד של עיר. עיר שמלאה באינסוף צבעים, צבעים של אומנות ואנשים צבעוניים: סטודנטים, תיירים, אומנים וגם מקומיים. זה היה הרגע שהבנתי שקצת התגעגעתי לצבעוניות הזו, למבחר, לשוני בין האנשים, לעיר שנראית כמו עיר, שקשה למצוא בה חניה ועם חנות ספרים מקומית קצת מאובקת שקונים בה קפה וקוראים ספר על הרצפה. לחנויות שנמצאות במרכז העיר ולא במרכז מסחרי שחייבים להגיע אליו עם מכונית כשליד תמיד תהיה איזו רשת fast-food.  טוב, לא כזה גרוע במקום שאנחנו גרים בו,  יש גם הרבה פנינים. אבל אנחנו מצאנו את הפנינה שלנו ב- Asheville, NC מגדול ועד טף. אזור האומנים עם הגלריות, הטבע, ה- downtown עם אינסוף מסעדות ובתי קפה מעולים. ומסביב טבע חי.

art

ואז הגענו למלון והבריכה היתה סגורה אז פתחנו טלויזיה וכשכולם (כולל הבעל) נרדמו אני העליתי תמונות לפייסבוק. ששששש

 

 

Waiting at The Airport, or The Late Night Trilogy

אז בזמן שאני מיובשת פה בשדה התעופה מחכה שהמטוס מניו יורק ינחת ויקח אותי בחזרה לעיר האורות, יש לי חוב ענק כלפיכם. אתם לא יודעים, אבל בטח שמתם לב לשקט התעשייתי בחודש האחרון. אז איך אמרה מרי אנטואנט אם אין מטוס תאכלו wifi חינם. אז זה רק אני ואתם, כאן בשדה מחכים שהמטוס יגיע במקום ב- 19:59 ב- 23:51.

אז נתחיל מחגיגות – “Why can’t you celebrate?” זה קרה כמעט בכל שיחת אימון שעברתי. עד שנשבר לי. OK, בסדר, הבנתי… אני אחגוג. והאמת היה הרבה מה לחגוג: כתבתי eBook שאושר להימכר בכל חנויות הספרים אונליין (ועוד באנגלית!), עברתי את הבחינה ואני מאמנת מוסמכת, העלתי אתר חדש שלי לאויר והיו עוד כמה, ובמקביל גם אצל הבעל (אני לא אפרט כדי שהוא לא יסמיק), אבל החיים והמציאות גורמים לנו לחגוג בקטנה, מרימים כוסית, אומרים מזל טוב ולחגיגה הבאה. אז נמאס לי. לקחתי את החברה לשיחה ואמרתי עוד מעט עוזבים, רוצה לחגוג את הדברים הנהדרים שקרו אצלך ואצל הבעל שלך השנה וגם אצלנו ואם אפשר בדרך קצת אחרת מסתם מסעדה.

אז ירד גשם, שזו התחלה לא מוצלחת להתחיל חגיגה שעבורה לקחנו בייביסיטר ליום שלם, אבל אם תקחו מזג אויר מושלם, אוטו ומוכנות לנהוג שעתיים פלוס ולהשקיע בתיכנון מוקדם לקמבן מקום במסעדה ובייביסיטר כדי להינות בלי הילדים, תהנו מהרומנטיקה שההדסון ואלי מציע לכם בזמן שאתם מביטים בו מחוייכים על הספספלים של ה- CIA . ה- CIA – The Culinary Institute of America הוא בית ספר לבישול במקום יפיפה שמציע גם מסעדות שף במחירים שיעלו פי 3 בעיר, כי את האוכל מכינים שפים מתלמדים שבקרוב יבשלו עבורכם במסעדות השונות ברחבי ניו יורק וארהב. המלצר שלנו סיפר לנו שכל הסטודנטים צריכים להתנסות בכל העבודות שיש במסעדות של ה- CIA כדי להתנסות בכל מה שקורה ביתר חלקי המסעדה בזמן שאתה מבשל שם במטבח.

אז אם אתם מחפשים רעיון קצת אחר, ממליצה לנסות לבילוי רומנטי, או סתם אם באים אורחים.

 

ממשיכים עם יום האם.

אני אוהבת את יום האם. מפנקים אותך בלי להזכיר לך כל הזמן בת כמה את, הבעיה שזה בא ען המנהג שהילדים רוצים להגיש לך אוכל שהם הכינו למיטה. אבל מה לעשות שאמא-mommy סופרת קלוריות ומקפידה על חלבונים ושות’ ולא נעים כשהטוסט נתקע לך בגרון כי הילדים מכריחים אותך לבלוע כל פריט על המגש. אז בדרך חזרה בגשם מההדסון ואלי הבעל ביקש חנינה מהפקות וביקש קצת עזרה לקראת יום האם שיתקיים ביום המחרת, בכל זאת עם הוטו שהטלתי על ארוחת בוקר מעשה ידי הילדים, או פארק (כמה אפשר ללכת לאותו הפארק???!!!) הוא צריך קצת עזרה עם רעיונות. אז חשבתי קצת ואז פתאום קפץ לי שהחותנת והגיסה היו ב- Cloisters באחד הביקורים ומאוד נהנו, ואנחנו עוד אף פעם לא בדקנו את המקום הזה. אז הנה, שניה לפני שעוזבים, יום האם זו הזדמנות לבחור מקום כזה בלי שהילדים יתלוננו. למחרת בבוקר אמא- mommy חבשה את הכתר, התלבשה כמו מלכה בסטייל ספורט אלגנט ועם בייגלס חמים מהמאפייה הכי הכי ליד הבית ועוד קצת פריטים שאבא ארז נסענו אל הקלוייסטרס. על המוזיאון בפנים ויתרנו, אבל הנוף, אוחחחח הנוף. איזה כיף לשבת ולראות את נהר ההדסון ב- West Side מלמעלה. יש שם תצפית, איך אומרים? מרהיבה! מה אכפת לי אם משעמם לילדים, או קר טיפה. יפה לי הנוף הזה. האמת גם הילדים אהבו. אחר כך ישבנו על הספספלים ואכלנו ואז הילדים הלכו לשחק בדשא עד שהם רבו והרסו הכל והזכירו לנו שבכל זאת אנחנו משפחה צוהלת ושמחה.

 

קינחנו בפינוק לגדול שכבר שנה מתיש את כולנו עם השיר הידוע: I Love Pie, שזה בעצם שאריות ממורל הקיץ בקיטנה של שנה שעברה. אז הוא רק שר, אבל הבעל מאווווד אוהב כל דבר שהלמטה שלו מתחיל בבצק פריך (חוץ מפאי תפוחים). והנה עוד משהו ב- Bucket list שטרם הספקתי לבדוק, ואני קצת מתביישת, כי זה קרוב, וזמין ופשוט לא הגענו. אז עצרנו ב- Four and Twenty Blackbird. שתי האחיות הללו מכינות כל יום איזה פאי שבא להן, ואל תשאלו למה. פשוט ככה. הן אוהבות שאתם באים והן מפתיעות. אז בחרנו אחד עם שוקולד וקרמל ואפילו מלח, ועוד אחד עם Rhubarb, שזה מן ירק/שורש שבארה”ב בעיקר משתמשים בו לאפייה ועוגות. הילדים טרפו ביחד איתנו את פאי השוקולד, הרוברב היה קצת יותר חלש, אבל הגדול גילה שעם מתכון מתאים גם פאי עם בצק פריך יכולה להיות טעימה, והאמצעית הסכימה איתו. הקטן התפנן על מאפין משלו והשקט חזר.

לסיום סלט חצילים ב- Pera

אז אתם כבר יודעים שאני והחברה נפגשות אחת לחודש לעדכונים והסעדה. הפעם היא הציעה Pera, אני הסכמתי. המיקום אי שם ב- Soho. ישבנו בחוץ על הדק המרווח ובחרנו לחלוק מזטים ועוד מנה עיקרית. האמת שאני לא ממש זוכרת מה לקחנו חוץ מהסלט חצילים עם יוגורט שעשה לי ממש חשק, אפילו שהיא אמרה שהיא לא חובבת של חצילים. שתינו טעמנו וליקקנו את האצבעות. אני הייתי בעיקר מרוצה שלא חנקו את הסלט בשום, היא כי זה היה לה טעים. אז אם אתם הולכים לשם למשקה וקצת נשנושים תזמינו את הסלט חצילים עם יוגורט ולא תצטערו. אני מבטיחה.

דרך אגב זה מקום מעולה להיפגש בחבורה ולחגוג ביחד גם בפנים וגם בחוץ. אז שתדעו לכם.

 סיימתי והמטוס עוד לא כאן, אז אפילו יש זמן להוסיף לינקים ותמונות ויום אחד יהיה גם לי לילה טוב…

 

tiME