Archive for the ‘מתוקים’ Category

Tourist Perspective – Visiting NY



אז הגדולים הולכים לבית ספר רב שנתי. זוכרים? 9 שבועות בית ספר, 3 שבועות חופש, וכך כלללל השנה. צריך להתרגל. כדי שזה יעבור בכיף, באוגוסט סגרנו כרטיס טיסה לניו יורק לאמצעית ולי וקיטנות ספורט לגדול שצריך להוציא אנרגיה וגם צריך שגרה.

במטוס לניו יורק. לאמצעית ולי יש חיוך גדול. התפוח נפרש לרגלינו. הנה גשר ברוקלין, היא אומרת לי. אחחח גשר ברוקלין שלנו. איזה כיף לחזור הביתה. בשבילי יותר מהכל ברוקלין וגשר ברוקלין הם HOME, המילה שטרם מצאתי לה את המשמעות הנכונה בעברית…

אנחנו נכנסות למונית בדרך לקרובת המשפחה (היא לא אוהבת שאני קוראת לה דודה) ב- Upper East שם נתפנק בימים הקרובים ובעיקר ננשום ניו יורק.

האמצעית בעיקר רוצה שופינג וחברות. אנחנו קמות בבוקר, יוצאות והולכות ברגל. האויר קריר. אנחנו לובשות מעיל לא עבה מדי ונהנות ללכת ברגל. אני קונה קפה ב- baked, היא אוכלת קוראסון והכל טוב. רק תנו לי ללכת בעיר הזו. זה כל מה שאני צריכה.

אמאmommy? שמת לב שהרבה אנשים מעשנים כאן? האמת שזו פעם ראשונה שאני שמה לב לסיגריות ברחובות ניו יורק. אבל הקישוטים של הלואין מזיזים את העשן הצידה ואני מתמוגגת מהכתום שמסתדר לו יפה מכל עבר. לאמצעית מתערבלת הבטן מהמפגש עם החברות בבית ספר היא מאוד שקטה, אני מבינה. ילדה נרגשת עם אמא-mommy בשער בית הספר שהיה שלה עד לא מזמן. הילדות רצות אליה ואוספות אותה אליהן בחיבוק רחב וצחקוקים. 7 ילדות מאושרות ואני הולכות לבית הקפה הקרוב בברוקלין, בית הקפה שבו כתבתי אינספור פוסטים, ושתיתי אינספור כוסות קפה במאג גדול ורחב. 7 בנות צחקניות בנות 9 ואני נכנסות עם שקית של Rainbow Looms שישתלטו בקרוב גם על חייכם וחיי הילדים שלכם. המבטים העויינים של המלצריות וחבורת הלפטופים עם האוזניות קצת מפחידים אותי, אבל אני מבקשת שולחן ל-7 ועוד אחד בצד בשבילי, תפסיקו להסתכל עלי ככה אני משפילה מבט מפני כל אנשי הלפטופים ולא נכנעת. הילדות קצת רעשניות שוקעות אל תוך הגומיות ונרגעות שעתיים שקטות עם הגומיות, אני יוצאת מבית הקפה בגו זקוף הצלחה לאמצעית (וקצת גם לי).

אז הנה כמה מה- Highlights שגיליתי בעיר הגדולה.

דבר ראשון קפה, Joe Cafe הצטרף לעיר עם מספר סניפים בגוון תכלת. הקפה בסדר העיצוב לא רע בכלל.

ומקפה לבית קפה –  Eric Kayser. הקרובה לקחה אותי אחרי הסרט להירגע בבית קפה צרפתי קרוב לביתה, מדובר ברשת בינלאומית. מרק ה- butternut squash  היה מעולה וגם הלחם. יש להם לחמים נפלאים שנאפים במאפיה שלהם ב- Upper East ועוד שני Locations בעיר, לכו ותתפנקו.

 

כפי שציינתי האמצעית התרגשה מדי כדי לדגום מוזיאונים והעדיפה חנויות. בשדירה החמישית עצרנו ב- Uni Qlo שכולה מבחר צבעים מהרגליים ועד התקרה. תענוג של חנות שאם קצת פשפושים ניתן למצוא שם הפתעות לכל המשפחה.

בקואיצ’ינג אנחנו מדברים המון על נקודות מבט חדשות. עוזבת את העיר חוזרת, הפעם כתיירת. ומגלה חנות שמן הסתם ישבה שם כבר שנים ומעולם לא שמתי לב לקיומה. Blick Art Materials. אז לא חושבת שאי פעם שיתפתי באהבה שלי לחנויות של מחברות עם עטיפות וגם אהבתי לחנויות של דברי אומנות. לראות עפרונות צבעוניים ודפים בכל מיני צבעים משכר לי את כל החושים. אז לכל אלו שמבינים לליבי, אל תוותרו על החנות הזו. אפילו הצלחתי לגנוב תמונה עד שהמוכרת עלתה עלי וביקשה לא לצלם.

 

שוק האוכל של צ’לסי רק הולך ומתעבה, בכל שעה שתבואו תמצאו מה לאכול, ועוד מקומות חדשים. שולחנות זה כבר סיפור אחר, אבל תמיד אפשר לטפס ל- Highline למצוא תצפית טובה ולאכול. אפשרות אחרת היא לקחת את הצידה לנהר. תלוי במה שמתאים לכם. הסבתא שהצטרפה אלינו לאחר מספר ימים ועוד לא הספיקה לבדוק את האזור, נהנתה מאוד.

 

דבר אחד שאני שמחה שלא נאלצתי לדגום כשתושבת בדירה בעיר הגדולה הוא פחי הקומפוסטינג שממלאים את רחובות העיר. שומרים את כל הג’יפה בשקית ומורידים למיכל. רעיון יפה של בלומברג. עכשיו הגיע הזמן שאני אתחיל ליישם את זה בביתנו החדש, בינתיים התמכרתי לגורס הזבל שעושה לי את חיי הבישול פשוטים יותר. המיכל מחכה בחוץ. מבטיחה ליישם בקרוב!

ומאומנות הקומפוסטינג לאומנות מודרנית. ה- MOMA  היה התזכורת ל-למה אני כל כך אוהבת את ניו יורק. לראות כל כך הרבה אנשים מתעניינים באומנות. לראות הורים עם ילדים מדברים על אומנות. לראות אנשים בכל הגילאים נהנים מאומנות. זו המתנה הכי גדולה של מי שגר בעיר הזו. ושכחתי כמה התגעגעתי לזה. הקרובה סיפרה לי שיש תערוכה של Magritte והלכתי לבדוק עם הטלפון החדש של המוזיאון שנותן בחינם הסברים על התערוכות השונות וקיבל צורה של אייפון – מגניב לאללה. תערוכה נפלאה, שממשיכה להפתיע כמה מתוך יצירות האומנות של תחילת התקופה המודרנית היו בכלל ניסיונות שהפכו להצלחות כדי למצוא את מה שיהיה מה שיאפיין את האומנים השונים.

בזמן שחיכיתי לפגוש את הקרובה שלנו לארוחת צהריים הסתובבתי בחנות של ה- MOMA   ולמרות שרוב המחירים שם הם שערוריתיים אהבתי את המלחייה הזו, כמו שאומרים Pass me the salt please….

 

 

ולסיום, מסעדה לפינוק אמיתי  Rouge Tomate הרעיון, אוכל בריא בעטיפה משובחת. אני לא חובבת בשר אדום, כך שבכל מקרה תפריט שלא כולל בקר וחבר מרעיו לא ממש מפריע לי. מבחינתי מסעדה שיודעת לקחת ירקות, פירות, תבלינים, כל מיני דגנים וקטניות, מאכלי ים ועופות היא אינסופית כשיש שף טוב. והמסעדה הזו עושה טוב בלב ובנשמה ומשאירה טעם של עוד. אז נכון שהקפה, כרגיל, היה סופר חלש אבל!!! זו הפעם השניה או השלישית בכל שנותיי בניו יורק שנהניתי גם מקינוח שהוציא לי אחחחח מהשפתיים. אין על החברה שתמיד יודעת למצוא את המסעדות הכי טובות בעיר. (וגם לספק את החברה הכי טובה בעיר). 

 

על צינון, תולעים ומשהו מתוק