Archive for the ‘מחוץ לתפוח’ Category

חופשת חורף בניו אורלינס

photo 1אחחחח ניו אורלינס here we come

מכירים את זה שאתם שקועים יותר מדיי בפרוייקט מסויים ואז כשהוא נגמר אתם פותחים את היומן ומגלים שאולי הייתם צריכים לשים לב יותר תשומת לב ללוח הזמנים של הילדים?
אז כשסיימתי עם פרוייקט כנס המנהיגות (שהיה דרך אגב מעולה!) פתחתי את היומן וגיליתי שאחרי שנים ברציפות שכל הילדים היו על לוח חופשות שונה מבתי הספר והגנים השנה היא השנה הראשונה שכל הילדים יבלו ביחד את חופשת החורף, והתענוג יהיה שבועיים וחצי ועוד יום. כן!

בעודי בודקת שוב ושוב לוודא שאין שום טעות ועם טיקים קלים הסתובבתי אל עבר הבעל שכם לו היה לפטופ על הברכיים ושיתפתי אותו במידע החם: “הידעת שכל הילדים יהיו שבועיים וחצי בחופש מבית ספר?” ואז הוספתי
“אנחנו חייבים לנסוע לאנשהו לפחות ל4-5 ימים כי אני לא בטוחה שהם ואני ביחד באותו בית נשרוד שבועיים וחצי בחורף באזור בו אנחנו גרים שכמות האטרקציות שמרגשת את הגיל שלהם שואפת ל- 3. חברים? כולם עסוקים עם משפחה, חג המולד, עץ, מתנות וכאלה…”

הבעל אמר שאין בעיה והוא אפילו באקסטרה ימי חופש, אבל התכנון עלי. ישבתי, פתחתי את מפת ארה”ב וניסיתי לחשוב לאן משפחתנו העליזה יכולה לנסוע עם רכב, כי להזמין כרטיסי טיסה חודש לפני חג המולד זה לא רעיון חכם.

על החלון ישבתי ולנסות להחליט לאן לחופשה משפחתית כדאי לנסוע חשבתי, פתאום נפל העפרון וזהו סוף הזכרון.

השכנה הציעה שניסע לחופשת סקי. הם נוסעים לחופשת סקי כל שנה. הילדים שלהם קורעים את ההר.

על החלון ישבתי ולהבין איך חופשת סקי עובדת ניסיתי, פתאום שיתפתי את הבעל והבנו ששנינו לא בקטע וזהו סוף הזכרון.

“אולי ניסע לניו אורלינס?” הוא הציע. “דווקא חשבתי על זה, אבל חשבתי שלא תרצה לנהוג כל-כך רחוק”. 12 שעות נהיגה לא כולל עצירות, אוכל ושות’ (עם שלושה ילדים/טרמיטים יש הרבה כאלה). “ניסע בלילה” הוא הציע

וכך התחיל המסע לניו אורלינס. אני סגרתי דירה, סגרנו פגישה משפחתית בה כולם הביאו טבלטים וניידים וקראנו מה יש לעשות בעיר, כל אחד הכין רשימה, גם הקטן. האמצעית טיפסה על הכסא ועם גיר רשמה על הקיר.לוח את כל הבקשות של כולם. בהחלטה משפחתית החלטנו מה נשאר ומה לא, רק דבר אחד לא לקחנו בחשבון: גשם, כי בדרך כלל לא ממש יורד שם, בדרך כלל…

ביום ראשון אחרי ארוחת ערב העמסנו את החללית במזוודות, אוכל, ילדים, הורים, מצב רוח טוב ואפילו מוסיקה ישראלית ויצאנו לדרך. בצפון קרוליינה שמענו גזוז, בג’ורג’יה שמענו ריטה ורמי בהופעה חיה, באלבמה שאלוהים ישמור לא נגמרה שמענו שלמה ארצי ואיפה הילד ועם עלות החמה הגענו לניו אורלינס החמימה והרטובה.

אז מה היה לנו שם?

אם אתם מגיעים לעיר שלא בתקופת המרדי גרה, שזה כנראה לא רעיון טוב להגיע לשם עם ילדים בתקופה הזן, אז הסיור ב- Mardi Gras World הוא פתרון לא רע בכלל. בהאנגר ענק ליד הנמל אפשר לנסות תחפושות מהקרנבל, לראות סרט קצר שמסביר על הקרנבל ואז יצאנו לסיור שמסביר איך מכינים את כל הקישוטים לרכבים שנוסעים בקרנבל משלב התכנון עד סיום. זה מדהים כמה עבודה משקיעים בקרנבל של שלושה ימים, ואז מבינים למה באזורים מסויימים בעיר העצים מקושטים בשרשרות שניתלו עליהם.

photo 3

photo 4

הרובע הצרפתי הוא האזור של התיירים, מה יש שם? הרבה חנויות עם בובות וודו, פארלינים מקרמל ופקאן שחלקם טעימים יותר וחלקם פחות, חנויות תבלינים, חנויות מזכרות, חולצות, הרבה גלריות שגם הילדים נהנו לבדוק בהן את האומנות, כמה חנויות של נשק ומטבעות עתיקים/ות וגם הומלסים שמשום מה מצויידים בכלבים תואמים, ביניהם בארים, מסעדות, גלידריות, בתי קפה וכיכר ג’קסון בה מופיעים הרבה אומני רחוב וביניהם הכיף הגדול להקות שמנגנות מוסיקת בראס שהיא המוסיקה של ניו אורלינס – מן גאז מדליק עם טובות וחצוצרות והרבה FUN. כשהשמש יוצאת נסגרים חלק מרחובות הרובע למעבר מכוניות מה שמקל על ההליכה באזור ושיטוט בין החנויות. ליד הרובע נמצא הנהר בסיור לילדים שמסביר על הרובע הצרפתי, המדריכה JILL סיפרה לנו שבגלל העיר בנויה על מי המיסיסיפי היא שוקעת ולא ברור איך אפשר לפתור את הבעיה הזו וכמה שנים היא תישאר איתנו. אז אם עוד לא ביקרתם ותמיד רציתם, אל תחכו….

photo 4 (1) photo 3 (1) photo 2 (3) photo 3 (2) photo 1 (2) photo 2 (6)

photo 4 (2) photo 5 (1)

מה עוד אהבנו?

משחק פוטבול  אמריקאי של קבוצת Saintas ב- Super Dome – זה אחד האיצטדיונים היותר גדולים בארה”ב והוא גם מקורה, כך שאם יורד גשם לא סוף העולם. ובסך הכל זו חוויה להיות חלק ממשחק ספורט בעיקר אם הילדים שלך ובעיקר הגדול בחבורה חובבי פוטבול אמריקאי. יחסית הכרטיסים למשחקים שלהם לא יקרים כמו בניו יורק או ערים גדולות אחרות.

photo 1 (1)

photo 5

אוכל מזרחי מעולה – כשגרים מחוץ לישראל לפעמים רוצים חומוס טוב או פלאפל בטעם של פאלפל. Cleo הוא מצרי שגר בניו יורק ופאריס ובתוך המכולת שלו יש את האוכל הכי טעים שיש. הילדים טרפו, אנחנו ליקקנו את האצבעות. אין!

רחוב מגזין הוא אזור של בוטיקים, מסעדות, בתי קפה והרבה בתים יפים, החנינו את הרכב אחרי ארוחת הערב ויצאנו להליכה ברחובות בין בתים, וחנויות עד שהגענו ל- Sucre שהיא חנות גלידה (ג’לטו) לא רעה בכלל!

וכמובן אין על החוויה של נסיעה בקרונית החשמלית של ניו אורלינס שהיא יחסית דרך נסיעה זולה בעיר, בערים אחרות יקחו פי 5 על כל כרטיס, כך שזו בהחלט הזדמנות לחוות את חווית הנסיעה בקרונית חשמלית וגם לראות את רחוב צ’ארלס שם תראו את כל הבתים העתיקים בעיצוב של הדרום, זה לא יאמן אילו בתים ענקיים יש שם, זה מדהים כמה עושר וכמה עוני יש בעיר אחת ואת שניהם רואין במלא העוצמה, מה שלא תמיד מורגש בערים אחרות.

photo 2 (4)

מה אני פחות ממליצה? Cafe du Monde –  מדובר באחד מבתי הקפה הכי ישנים בעיר שמתפארים בסופגניות שלהם. שום דבר להפסיד. אפשר בהחלט לוותר על הקפה בבית הקפה הסופר תיירותי, עם השירות והאוירה הכי לא משהו בעולם שכולם אומרים לכם ש”אתם חייבים לנסות” בסך הכל סופגניות וקפה לא טעים בכלל – אנחנו הסתתרנו שם מהגשם, אבל הילדים רצו לצאת ואמרו שמלוכלך והמלצרית הגיעה אלינו מאד עייפה אחרי 20 דקות לנקות את השולחן המאד מלוכלך ולקחת הזמנה. היום כשיש yelp יש מספיק בתי קפה אחרים עם קפה הרבה הרבה הרבה יותר טוב ושירות הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר טוב. מבחינתנו זו היתה מלכודת תיירים מיותרת. או יותר נכון מקום מסתור לא מוצלח מהגשם.

מה עוד אני לא ממליצה – גן החיות. זוכרים את הרשימה שכולנו הכנו בבית? הקטן לא הסכים לוותר על גן החיות. שוב, כשיש גשם חייבים קצת לוותר וכשהבעל התקשרה ל- tour swamp לישאול אם יש טעם להזמין כרטיסים הם אמרו לו שאם יורד גשם או מאד קר התנינים שהם חלק מתושבי העיר לא ממש יוצאים לטיול. גני חיות הם לא ממש מקום שאני נהנית לבקר בו. יש משהו מאד עצוב בלכידת חיות ואחזקתן לצורך שעשוע בני האנוש. התוכנית היתה שאני והגדול נלך למוזיאון מלחמת העולם השניה שהיה מאד מומלץ, אבל כשהגענו גילינו שהוא סגור בערב חג המולד – מישהי (לא נזכיר שמות..) לא הכינה שיעורי בית… אז הבעל הסתובב, חזר עם האוטו ואסף אותנו והצטרפנו אל החלק השני של המשפחה לביקור בגן החיות. מכיוון שניו אורלינס היא לא עיר שזוכה להרבה גשם גן החיות לא הוציא את הקרנפים, הפילים והג’ירפות. בהתחשב בעובדה שיחסית גן החיות הזה לא כל כך גדול כמו שמתואר באתר, אם יורד גשם תוותרו על החוויה כי לא תראו הרבה מהחיות (בעיקר אם אתם באים מעיר עם גני חיות באמת גדולים) וכשהתשלום הוא מאד יחסית גבוה לא הרגשתי שהיתה תמורה לאגרה. המלצת  immamommy- אלא אם כן הילדים מאיימים בשביתה כללית, תמצאו לכם דרך אחרת לבלות כמשפחה ולא ללכת לסיור תנינים בביצה אם יורד גשם ותמיד לבדוק ערב לפני באתר של המקום אליו אתם הולכים אם פתוח או סגור – לעולם אין לדעת אם בעיר שבה אתם נמצאים הכל סגור בערב חג המולד (או חג אחר)… אבל! לא להתייאש כי העיר הזו מקסימה מספיק כדי להינות מהרבה דברים אחרים ואנחנו בוודאי נחזור לסיור ביצה ולבדוק את מוזיאון מלחמת העולם השנייה.

אם יש מבוגרים שיכולים לשמור על הילדים בהחלט מומלץ סיור ליילי ב-בורבון  street – איזור שמלא במחזות שלא תמיד מומלצים לילדים (הי אמא – למה לאשה הזו אין חזייה), אלכוהול ברחובות והרבה מהברים הם לבני 21 ומעלה. זה לא שלא תראו הורים עם ילדים הולכים שם ברחוב, כי מכל בר עם דלת פתוחה תשמעו להקת ג’ז או רוק שמנגנת בקולי קולות אחלה מוסיקה. אז אם אתם בלי ילדים אין ספק שזה כיף אחרי ארוחת ערב לשבת באחד הברים ולהינות ממוסיקה טובה, אחרי הכל זו ניו אורלינס האמיתית. ואם לא אז כיכר ג’קסון והרחובות שנסגרים לתחבורה ב- French Quarter יספקו לכם מספיק מוסיקה.

שנה אזרחית טובה לכולם!!!

 

Observing

מסתכלת על הפוסט האחרון שפרסמתי. שדה תעופה ראלי-דורהאם אחרי שחתמתי אצל העורך דין על הבית החדש שלנו בצפון קרוליינה. מחכה למטוס שלא מגיע, אבל המצב רוח דווקא טוב.

ומאז? דממת אלחוט. לא יכולה לכתוב מילה. מנסה, אומרת לעצמי, וואו, זה יכול להיות פוסט מעולה, לשתף את כל האנשים שקוראים את הבלוג שלי במה שקורה לנו. ולא יוצא כלום. ה- Word document נפתח, אבל הידיים בורחות למקומות אחרים..

בפתחה של שנה חדשה עם הרבה רגשות, מערבולות, שינויים וחששות. אני יושבת ויודעת שהדבר הנכון הוא להפסיק את ה”הלא כותבת” הזה. אני חייבת לשבור את זה. כי די!
לא יודעת איך זה אצלכם, אבל אצלי יש כמה אירועים שמביאים איתם זמן לחשבון נפש. אמצע אוגוסט יום ההולדת, ואני יושבת וסורקת את מה שקרה עד יום ההולדת הזה ואיך אני רוצה שהבא אחריו יראה. ועוד לא נגמר יום ההולדת והנה הגיע ראש השנה ויום הנישואין שלנו ותיכף כבר יום כיפור. ומחשבון נפש לחשבון נפש אני שואלת את עצמי דקה אחרי דקה, איך יראו החיים הללו? איך יראו החיים של immamommy בצפון קרוליינה? זה קצת מצחיק כי אני בעצם כבר כאן. כמעט חודשיים, לא ממש סופרת, אבל נראה לי שאנחנו כבר כאן כמעט חודשיים. ואני יושבת ומסתכלת על עצמי מהצד.

כולם שואלים: איך הולך? איך את מרגישה? כבר מרגיש יותר טוב? יותר מחוברת?
לא יודעת. באמת שלא יודעת. אני בינתיים רק צופה. אני כאן ולא כאן. אני בדיוק כמו בפרסומת של האתר שלי: Past? Present? Future? – שאלה טובה, coach… אני חושבת שאני לא ממש יודעת איפה אני מעבר למיקום הממשי. נעה משם לכאן ומשם לפה ומשם לאחר כך. צופה בהכל מהצד. בוחנת, לומדת, מקשיבה. כמו תינוק שצופה בכולם ואולי בקרוב ידבר.

ומה בינתיים קורה איתנו?

מבטיחה לעדכן בקרוב על מספר חוויות בצפון קרוליינה ולשתף בכל הדברים שאנחנו חווים, מסירות פדלים, דרך Year round school. וכמובן איך הקפה??? באמת יש כאן רק Starbucks????

שנה טובה לכולם ואם יש משהו שהמעברים הללו ממקום למקום למקום לימדו אותי הוא שלחיים שלנו יש יותר ממסלול אחד, והשאלה איך אנחנו בוחרים לצעוד שם.

 

Waiting at The Airport, or The Late Night Trilogy

אז בזמן שאני מיובשת פה בשדה התעופה מחכה שהמטוס מניו יורק ינחת ויקח אותי בחזרה לעיר האורות, יש לי חוב ענק כלפיכם. אתם לא יודעים, אבל בטח שמתם לב לשקט התעשייתי בחודש האחרון. אז איך אמרה מרי אנטואנט אם אין מטוס תאכלו wifi חינם. אז זה רק אני ואתם, כאן בשדה מחכים שהמטוס יגיע במקום ב- 19:59 ב- 23:51.

אז נתחיל מחגיגות – “Why can’t you celebrate?” זה קרה כמעט בכל שיחת אימון שעברתי. עד שנשבר לי. OK, בסדר, הבנתי… אני אחגוג. והאמת היה הרבה מה לחגוג: כתבתי eBook שאושר להימכר בכל חנויות הספרים אונליין (ועוד באנגלית!), עברתי את הבחינה ואני מאמנת מוסמכת, העלתי אתר חדש שלי לאויר והיו עוד כמה, ובמקביל גם אצל הבעל (אני לא אפרט כדי שהוא לא יסמיק), אבל החיים והמציאות גורמים לנו לחגוג בקטנה, מרימים כוסית, אומרים מזל טוב ולחגיגה הבאה. אז נמאס לי. לקחתי את החברה לשיחה ואמרתי עוד מעט עוזבים, רוצה לחגוג את הדברים הנהדרים שקרו אצלך ואצל הבעל שלך השנה וגם אצלנו ואם אפשר בדרך קצת אחרת מסתם מסעדה.

אז ירד גשם, שזו התחלה לא מוצלחת להתחיל חגיגה שעבורה לקחנו בייביסיטר ליום שלם, אבל אם תקחו מזג אויר מושלם, אוטו ומוכנות לנהוג שעתיים פלוס ולהשקיע בתיכנון מוקדם לקמבן מקום במסעדה ובייביסיטר כדי להינות בלי הילדים, תהנו מהרומנטיקה שההדסון ואלי מציע לכם בזמן שאתם מביטים בו מחוייכים על הספספלים של ה- CIA . ה- CIA – The Culinary Institute of America הוא בית ספר לבישול במקום יפיפה שמציע גם מסעדות שף במחירים שיעלו פי 3 בעיר, כי את האוכל מכינים שפים מתלמדים שבקרוב יבשלו עבורכם במסעדות השונות ברחבי ניו יורק וארהב. המלצר שלנו סיפר לנו שכל הסטודנטים צריכים להתנסות בכל העבודות שיש במסעדות של ה- CIA כדי להתנסות בכל מה שקורה ביתר חלקי המסעדה בזמן שאתה מבשל שם במטבח.

אז אם אתם מחפשים רעיון קצת אחר, ממליצה לנסות לבילוי רומנטי, או סתם אם באים אורחים.

 

ממשיכים עם יום האם.

אני אוהבת את יום האם. מפנקים אותך בלי להזכיר לך כל הזמן בת כמה את, הבעיה שזה בא ען המנהג שהילדים רוצים להגיש לך אוכל שהם הכינו למיטה. אבל מה לעשות שאמא-mommy סופרת קלוריות ומקפידה על חלבונים ושות’ ולא נעים כשהטוסט נתקע לך בגרון כי הילדים מכריחים אותך לבלוע כל פריט על המגש. אז בדרך חזרה בגשם מההדסון ואלי הבעל ביקש חנינה מהפקות וביקש קצת עזרה לקראת יום האם שיתקיים ביום המחרת, בכל זאת עם הוטו שהטלתי על ארוחת בוקר מעשה ידי הילדים, או פארק (כמה אפשר ללכת לאותו הפארק???!!!) הוא צריך קצת עזרה עם רעיונות. אז חשבתי קצת ואז פתאום קפץ לי שהחותנת והגיסה היו ב- Cloisters באחד הביקורים ומאוד נהנו, ואנחנו עוד אף פעם לא בדקנו את המקום הזה. אז הנה, שניה לפני שעוזבים, יום האם זו הזדמנות לבחור מקום כזה בלי שהילדים יתלוננו. למחרת בבוקר אמא- mommy חבשה את הכתר, התלבשה כמו מלכה בסטייל ספורט אלגנט ועם בייגלס חמים מהמאפייה הכי הכי ליד הבית ועוד קצת פריטים שאבא ארז נסענו אל הקלוייסטרס. על המוזיאון בפנים ויתרנו, אבל הנוף, אוחחחח הנוף. איזה כיף לשבת ולראות את נהר ההדסון ב- West Side מלמעלה. יש שם תצפית, איך אומרים? מרהיבה! מה אכפת לי אם משעמם לילדים, או קר טיפה. יפה לי הנוף הזה. האמת גם הילדים אהבו. אחר כך ישבנו על הספספלים ואכלנו ואז הילדים הלכו לשחק בדשא עד שהם רבו והרסו הכל והזכירו לנו שבכל זאת אנחנו משפחה צוהלת ושמחה.

 

קינחנו בפינוק לגדול שכבר שנה מתיש את כולנו עם השיר הידוע: I Love Pie, שזה בעצם שאריות ממורל הקיץ בקיטנה של שנה שעברה. אז הוא רק שר, אבל הבעל מאווווד אוהב כל דבר שהלמטה שלו מתחיל בבצק פריך (חוץ מפאי תפוחים). והנה עוד משהו ב- Bucket list שטרם הספקתי לבדוק, ואני קצת מתביישת, כי זה קרוב, וזמין ופשוט לא הגענו. אז עצרנו ב- Four and Twenty Blackbird. שתי האחיות הללו מכינות כל יום איזה פאי שבא להן, ואל תשאלו למה. פשוט ככה. הן אוהבות שאתם באים והן מפתיעות. אז בחרנו אחד עם שוקולד וקרמל ואפילו מלח, ועוד אחד עם Rhubarb, שזה מן ירק/שורש שבארה”ב בעיקר משתמשים בו לאפייה ועוגות. הילדים טרפו ביחד איתנו את פאי השוקולד, הרוברב היה קצת יותר חלש, אבל הגדול גילה שעם מתכון מתאים גם פאי עם בצק פריך יכולה להיות טעימה, והאמצעית הסכימה איתו. הקטן התפנן על מאפין משלו והשקט חזר.

לסיום סלט חצילים ב- Pera

אז אתם כבר יודעים שאני והחברה נפגשות אחת לחודש לעדכונים והסעדה. הפעם היא הציעה Pera, אני הסכמתי. המיקום אי שם ב- Soho. ישבנו בחוץ על הדק המרווח ובחרנו לחלוק מזטים ועוד מנה עיקרית. האמת שאני לא ממש זוכרת מה לקחנו חוץ מהסלט חצילים עם יוגורט שעשה לי ממש חשק, אפילו שהיא אמרה שהיא לא חובבת של חצילים. שתינו טעמנו וליקקנו את האצבעות. אני הייתי בעיקר מרוצה שלא חנקו את הסלט בשום, היא כי זה היה לה טעים. אז אם אתם הולכים לשם למשקה וקצת נשנושים תזמינו את הסלט חצילים עם יוגורט ולא תצטערו. אני מבטיחה.

דרך אגב זה מקום מעולה להיפגש בחבורה ולחגוג ביחד גם בפנים וגם בחוץ. אז שתדעו לכם.

 סיימתי והמטוס עוד לא כאן, אז אפילו יש זמן להוסיף לינקים ותמונות ויום אחד יהיה גם לי לילה טוב…

 

Little Moments

כל הזמן אנחנו מחפשים את הרגעים הגדולים שישנו את חיינו, אבל אם יש משהו שהאמא-mommy  לימדה אותי במהלך ההורות, אלו דווקא  אותם רגעים קטנים. רגע נפלא כזה היה דווקא היום עם הקטן שהיה חולה ונשאר איתי בבית. הבוקר התחיל עם ילד מעוך וחום גבוה. עד שהחום ירד ישבנו ביחד וקראנו ספרים. כשהילד החל להזיע והברק חזר לעיניים הכחולות ישבנו לאכול ארוחת בוקר ואז הוא עוד קצת עייף ראה טלויזיה על הספה ואני עבדתי לידו עם המחשב הנייד. בכל פעם שנגמרה תוכנית ונתתי לו רק עוד קצת העיניים התמלאו באותו אושר של ילד שזוכה לעוד סיבוב בגלגל הענק בלונה פארק. אחרי עוד קצת ועוד קצת, סגרנו את הטלויזיה, הבאתי את השולחן הקטן ואמרתי לו שאני אעבוד וגם הוא יעבוד לידי. במשך יותר משעה הוא ישב לידי עם אינספור דפים וכתב וצייר, מדי פעם הוא שיתף אותו בציורים שמילאו את הדף, לאחר מכן את הציורים החליפו מילים ואותיות ועוד מילים ועוד אותיות של ילד שלומד לכתוב ומגלה אושר אדיר מעולם חדש שנחשף בפניו. הסתכלתי על החיות שמילאה אותי, צילמתי למזכרת ורשמתי עוד רגע קטן של אושר.

בשנים הקודמות אני והחורף היינו במלחמה, הוא היה מגיע, אני הייתי מתרגזת, מוצאת תוכנית פעולה איך אני לא אוותר לו ובעיקר וסופרת את הימים עד שהוא ייגמר. לפני שנה הוספתי למאבק מגפיי גשם כתומים ומעיל ורוד/סגול, מה שבטוח עם צבעים כאלו אין מצב שמישהו יצבע לי את החורף באפור/חום. וליתר ביטחון מדי שבוע סרקתי אינספור אתרים כדי להיות בטוחה שאיך שמגיע שבת בבוקר הילדים ואנחנו מחוץ לבית, זזים, נעים, העיקר שאנחנו לא קופאים. עד שיום אחד המשפחה נעמדה ואמרה- freeze! Enough is enough רצנו, ראינו, עשינו, עכשיו שבי בשקט ותירגעי. אז ישבתי לי בחושך ונרגעתי (בכל זאת פולנייה…).
ביום שישי האחרון ארזנו מזוודות ונסענו לכבוד חגיגות יום ההולדת של הבעל לסופשבוע חורפי, הגענו לבית מקסים בראש ההר, בכל מעוצב לתפארת, הכל כייפי ומפנק, אבל רחמנה לצלן הבנו שקולינרית לא תבוא מהמקום או האזור הישועה, אז נכנסו לסופר הקרוב, מילאנו את העגלה בהמווון אוכל וחזרנו לבית. הדלקנו בשביל הכיף את האח בחדר האורחים ובחדר השינה של ההורים והתמוגגנו על סופ”ש רגוע. הילדים העירוניים שלנו יצאו לשוטט בחצר לבדם (באמת אמא??? אפשר לבד?) לאחר מספר דקות הם מצאו מחסן מלא באינספור סוגים של מזחלות ווגלשו במורד המדרון מצחקקים, דבר נדיר בימים אלו בין הגדול והאמצעית. בינתיים אני חקרתי את המטבח ומצאתי מרשמלו ושיפודים. אחרי שהם התייבשו מהשלג והחליפו בגדים, צלינו מרשמלוס באח, והילדים התמוגגו על ה- S’mores עם הביסקויט, השוקולד והמרשמלו הצלוי באמצע, שיחקנו אינספור משחקי קופסא, קראנו ספרים, ובישלנו אוכל טעים. באמת שום דבר גדול לספר עליו בספר דברי הימים. ובכל זאת – קליק -עם המצלמה ושומרים רגעים קטנים של אושר ומוסר השכל אישי שבחורף 2012-13 כשהפסקתי להיאבק עם סבא חורף, התחלתי סוף סוף להנות ממנו.
 

 

אמא-mommy בקליפורניה