Archive for the ‘מתכונים’ Category

The Good Old Pita Smell

pita2   

פעם, ממש מזמן כשהוא ואני עוד לא היינו נשואים וגרנו כמו כל זוג צעיר ברמת-גן מצאתי עבודה במנפאואר. בכל בוקר הייתי לוקחת את האוטובוס מהרוא”ה פינת חיבת ציון לרחוב הרצל והולכת ברגל לז’בוטינסקי 90 ומשהו לבושה בחולצה לבנה ומכנס כהה. אין לי מושג איך הרחוב הזה נראה היום, אבל אז הרחוב קושט באינסוף מאפיות, או לפחות ככה זה הרגיש מדי בוקר. ברגע שהרגליים נגעו ברצפת הרחוב החלה המלחמה היומית שלי בריח הבצק. הריח הזה שלוקחים עמוק עמוק אל תוך הבטן, המוח מסתחרר ומוציא אחחח ארוך ואז הרוק ממלא את הפה, ואני יודעת שכל ביס כזה שווה אינסוף קלוריות ובתור מישהי שתאלץ להילחם כל חייה בקלוריות שאפתי את הריח והמשכתי ללכת שיכורה מריח הבצק האלים אל המשרד. כן אני אוהבת את ריח הבצק יותר מגלידה ויותר משוקולד, או לפחות אם אפשר לשים קוביית שוקולד מריר בלחם, או פיתה טריים טריים אני לא צריכה הרבה יותר. ונחזור להיום. בארה”ב אין בצק טעים. יש בצק אלים. בצק שלא יודע לדבר אלי, בצק שיכול להישאר בחנות, ואני ממש בסדר עם זה. אז התרגלתי. לא ממש מנסה לטבול לחם יבש בשמן זית ובלסמי, מדי פעם נופל עלינו איזה לחם טעים, אבל את הריח הזה אני שומרת לביקורים בישראל כשאני נכנסת לסופר ועומדת ליד איזור המאפייה או כשאני משוטטת ברחובות יפו, או ירושלים.

ואחרי שנה בצפון קרוליינה חזר החשק לנסות ולבדוק מקומות חדשים, מקומות שמחזירים את הטעם לחיך, מקומות שגורמים לעצום עין ולהשמיע גרגור קטן בגרון. מקומות שמציגים אומנות ואני עומדת לבדי מול תמונה ומחייכת. לפעמים בתוך מערבולת החיים צריך לאמר לא לדברים אחרים כדי להחזיר את הדברים שאנחנו אוהבים אל תוך החיים. ואז בסוף פגישת אימון הלקוח מספר לי על האוכל ההודי שהוא יכין לבקשת ביתו ל-200 האורחים בחתונת הבת שלו שתהיה בקרוב. הוא מטייל בכל העולם ושנינו מוצאים מכנה משותף סביב הפתיחות לתרבויות שונות. הוא הודי מוסלמי שנשוי ליפנית אמריקאית. אני מסתובבת כבר שנה עם carving מטורף לאוכל הודי טוב ואחרי שאני מקשיבה לכל הסיפורים על התבלינים והאוכל ההודי שהוא אוהב לבשל, אני שואלת איפה יש מסעדה הודית טובה באזור, כי מאז שעברנו מניו יורק יש לי חשק עצום לאוכל הודי. והוא אומר בחצי ייאוש שאין אף מסעדה ממש טובה באזור שלנו. הוא מציע אילו תבלינים לקנות ולהתחיל לבשל לבד ואז בחצי אגב שואל אם כבר בדקתי את “מאפיית בגדד”. מאפיית מה? אני שואלת. “מאפיית בגדד, יש להם פיתות מעולות, את חייבת לבדוק”.

לא מזמן האמצעית ואני נוסעות לחפש מתנות לחגים לשכנים ולמורים ואני יודעת שמאפיית בגדד ממש כאן ליד. אני מחנה בכניסה. הבעלים יושב בחוץ, על כסא, מחייך אלי כשאני מושיטה יד ופותחת את הדלת, והריח, אחחחח, הריח. אני נושמת עמוק אל החזה. האמצעית עוד לא ממש מבינה מה קורה. אשתו מכוסה בכיסוי ראש ולובשת ג’לבייה סגולה מחייכת אלי. אני נוגעת בשקית של פיתות שצורתן מזכירה קצת סמבוסק. היא מבחינה בעייני שמחפשות ושואלת אם באתי בשביל הפתות. אני אומרת שכן והיא עושה לי סימן עם היד ולוקחת אותי לארגז עץ ליד תנור האבן. ואני צופה בהן יושבות שם בפנים, זו על זו, חמות חמות. אני לוקחת שקית ניילון ואוספת אותן כשהרוק ממלא את הפה. אני שולחת טקסט לבעל ואומרת לו שישים את כדורי הפלאפל הקפואים בתנור ושאני תיכף מגיעה עם הפתעה טעימה. אני מגיעה עם 10 פיתות חמות שממלאות את המכונית שלנו בריח שרק מי שאוהב בצק וריח של פתה טרייה יבין. כמובן שאני לא עומדת בפיתוי ובוצעת חתיכה מהפתה. קודם אני נותנת לאמצעית ואז אני לוקחת ביס. שתינו עוצמות עינים ומגרגרות. היא מבינה. “זה כמו באבולעפיה”, היא אומרת. ואני עוצמן עיניים באישור ואומרת לה: “איך שאני התגעגעתי לריח הזה!”.

pita1אתמול בדרך חזרה מסידורי הבוקר, עצרנו עם הילדים במאפיית הפיתות. הגדול ואני נכנסו למאפייה. הבעל נשאר עם האמצעית והקטן באוטו. הפעם כבר לקחתי 20 פיתות רכות וחמות. “אמא-mommy תוסיפי עוד אחת, חייבים אחת בשביל הדרך”, אומר הגדול. יצאנו עם שתי שקיות נייר עמוסות בפיתות חמות והריח הציף את המכונית. חלקתי לכולם מהפיתה והאמצעית הסתכל עלי במבט נוזף ואמרה: “אמא-mommy תאכלי גם את!” כן הקלוריות, אני עדיין נלחמת בהן, אבל האמצעית לא ויתרה.

הילדים נשארו בחוץ לשחק, הבעל חתך ירקות, ומכיוון שטיגון אצלי זה רק בחנוכה, הכנתי את המתכון של כדורי הפלאפל האפויים שכל המשפחה (כולל הבעל!) אישרה ומבקשת עוד! אז שלום לכדורי הפלאפל הקנויים שעולים יותר מזהב, ותודה לאפרת שכותבת את הבלוג הנפלא “מה את עושה כל היום” ושגם עזרה לי עם עוגיות טבעוניות למסיבת העוגיות מהפוסט הקודם.

בתאבון!

 

מספר הערות: לא חשוב אילו אגוזים תוסיפו למתכון, אפרת מציכה פיסטוק – קשה למצוא כאן במחיר נורמאלי אז הוספתי קצת קשיו בפעם הראשונה. אז אל תזייפו תוסיפו כוס שלמה של אגוזים טחונים, כי כשלא מוסיפים הכדורים נמעכים בתנור. האגוזים הטחונים (אני השתמשתי בקשיו) מייבשים את העיסה. אני קונה גרגירי חומוס בקופסת שימורים ללא תוספים. עם הכנות ואפייה חצי שעה ואתם עם 20 כדורי פלאפל יאמי!!!!

פלאפל ירוק ואפוי /כ- 25 כדורים (מתכון מהבלוג אז מה את עושה כל היום?)

falafel 

חומרים:

חופן פטרוזיליה, חופן כוסברה, כמה עלי נענע (10-15) וגם שמיר אם אתם אוהבים (סה”כ תבלינים ירוקים בכמות שממלאת כוס לא דחוסה)

כוס פיסטוקים מקולפים (תטעמו שהם טריים וטעימים)

2 כוסות גרגרי חומוס מבושלים/מקופסא 

3 כפות שמן זית

2 שיני שום

חצי בצל קטן מקולף

כף קמח כוסמין או כל קמח אחר

כפית כמון

כפית אבקת סודה לשתיה

חצי כפית מלח

– – – – – – 

למי שמעדיף לבשל את גרגירי החומוס בעצמו: יום קודם – משרים כוס (או יותר – כי זה ממש טעים וישר מכינים עוד) גרגרי חומוס ל 12-24 שעות

(ממש ממליצה להשתמש בגרגרים שלא שכבו על המדף בסופר 9 שנים – קנו חומוס בדוכנים בשוק או בחנויות עם תחלופה גבוהה)

מבשלים את הגרגרים עד שהם רכים מאד (כשעה-שעתיים ולהוריד את הקצף תוך כדי)

 – – – 

הכנת הפלאפל

מחממים תנור ל180 מעלות

במעבד מזון שמים את עשבי התיבול ומפעילים לכמה שניות לקיצוץ גס

מוסיפים את הפיסטוקים ומפעילים שוב לקיצוץ גס

מוסיפים את כל שאר החומרים – חומוס, בצל, שום, שמן זית, כמון, קמח וסודה לשתייה

מפעילים עד שכל העיסה אחידה ומעורבבת היטב – אך לא יותר מידי – כמו בתמונה

(זה נחמד שיש חתיכות קטנות)

 

מכדררים כדורים חמודים ומניחים על נייר אפיה – לא צריך לעשות רווחים גדולים

כדאי להכין קערת מים כדי לטבול בה את הידיים בין כדור לכדור כיזה קצת נדבק לידיים

 

אופים 15 דקות על טורבו, או עד שהכדורים משחימים קלות, אפשר להוציא אחד ולטעום אם מוכן

הי – אמרתי אחד!!:)

 

רצים בחזרה למעבד מזון ומכינים עוד נגלה – זה מה-זה טעים!!

 

**אין לכם מעבד מזון? קוצצים את עשבי התיבול קטן קטן עם סכין גדולה מכניסים את הפיסטוקים לשקית ושוברים עם דופק שניצלים עד שהם שבורים לחתיכות ממש קטנות מועכים את גרגרי החומוס עם מועך פירה מערבבים את כל החומרים היטב

 

 

 

בצק שמרים בעברית

בצק שמרים

“immamommy?” האמצעית ניגשה אלי יום אחד, “אני רוצה לקרוא יותר טוב בעברית, לא נעים לי לשבת במסעדות בישראל ולא להצליח לקרוא את התפריט”. זה היה חצי שנה לפני הביקור המתוכנן בישראל, הדוד שלח ב- what’s app תמונה של טבעת יהלום וידענו שבקיץ יהיה צפוי ביקור לחתונה בישראל.

“איך את רוצה ללמוד עברית?” שאלתי אותה, “שתינו יודעות שכשניסיתי ללמד אתכם לקרוא ולכתוב בעברית זה לא עבד ודי מהר התחלנו לריב”. שתינו ישבנו זו ליד זו וחשבנו, אני ממקום של אמא-mommy  ישראלית שבכל זאת רוצה שמעבר לדיבור הם ידעו גם לקרוא ולכתוב. ככל שהם גדלים והאנגלית באה יותר ויותר בקלות, זו נעשית משימה יותר ויותר קשה לשמר את הצד של הקריאה והכתיבה. מצד שני, אנחנו לא רוצים שהעברית תהיה משהו מאוס שלא רוצים לגעת בו. ראינו יותר מדי הורים מתוסכלים בכל השפות שהילדים שלהם לא מעוניינים לתקשר איתם בשפתם בגלל שהם הכריחו אותם לדבר בעברית.

“מה דעתך לשלוח אימיילים לסבא ולסבתות? בעברית?”

“נשמע טוב” היא ענתה עם חיוך, זה אומר עוד כמה דקות מול מסך, אבל מבחינתי זה היה מקום לייצר עוד ערוץ של קשר עם הסבים ועבורה מקום לקרוא ולכתוב מבלי להפוך את זה למשהו מעיק. הסבתות פרשו בשיא, הסבא הפתיע והמשיך לכתוב אימיילים. מכיוון שהסב הוא אבי, ויש לו אוצר מילים עשיר  מאוד שיכול לעייף ילדה אמצעית בת 10, וגם לא מעט מבוגרים, ביקשתי ממנו שיכתוב שתי שורות בכל אימייל, לא יותר, אבל! ישתמש במילים נרדפות שיאפשרו לה להעשיר את אוצר המילים שלה. וכך היה.

בתחילה היא כתבה שתי מילים כתשובה. אחר כך 3, ואחר כך משפט. לא היה לה קל, אבל כשהאמצעית שלנו מחליטה שהיא רוצה לעשות משהו היא עושה אותו במלוא הרצינות. וכך לאט לאט ראינו התקדמות. בכל פעם לימדנו אותה עוד ועוד מילים, מתי ה- ע’ וה-א’ ומתי הח’ וה-כ’, ועם כל קושי שלה, ראיתי גם את הקושי שלי: מתי ie מתי S ומתי C. בהחלט מסתכל. לא מזמן אבא שלי שאל אותי אם אני כתבתי עבורה את התשובה, כי היא כבר שילבה הומור וחשיבה ביקורתית אל תוך התשובה שלה.

ואז הגענו לישראל, וביקרנו חברים. הגדולה שלהם שהיא גם בת 10, הכינה לנו את ארוחת הערב, פיצה מספר בישול חדש לילדים. האמת? בתור אחת שמעולם לא התעסקה עם בצק שמרים, הערצתי את הילדה מכף רגל ועד ראש, ובנוסף זה יצא ממש טעים. האמצעית הסתכלה בשקט, אני הצצתי בספר”ביסים קטנים” של הילה קריב, אחת מבלוגריות הבישול החביבות עלי, ויש לנו גם משהו משותף, גם היא מגדלת ילדים בארה”ב וגם היא הגיעה לבישול וכתיבה בעקבות הרילוקיישן לניו יורק, היום היא גרה בברקלי, קליפורניה.

“אמצעית? מה דעתך שנקנה את הספר? לדעתי את כבר קוראת נפלא ויכולה לתרגל בישול ועברית באותו זמן!” אמצעית ניצלה את הסיטואציה וביקשה שאבטיח לא להתערב, אפילו אם המטבח יהיה עם ענני קמח וסוכר על הרצפה. החבר הסתכל עליי באישור שהגיע הזמן לשחרר מטבח נקי ומסודר, ואני שחררתי. הבאנו את הספר מישראל והתחלנו ביחד. למדתי איתה ועם עצמי שעם שמרים חייבים להיות מדוייקים ואי אפשר לאלתר, למדתי לאפשר לה לטעות, למדתי לנשום עמוק כשיש קמח על הרצפה. והכי חשוב למדתי שהיא יכולה לבד.

עכשיו בכל יום שישי אנחנו אוכלים חלה שהאמצעית מכינה לנו לבד. כשסבתא באה לבקר,היא הכינה לה, לבד לבד עוגת שמרים במילוי שוקולד, עוד מתכון מעולה לגדולים חסרי סבלנות מהבלוג של הילה קריב. והכי חשוב, גיליתי שגם אני עם קצת יותר סבלנות נהנית מאפייה והכי הכי מבצק שמרים.

 

Open Sesame


היום היה התור שלי להביא חטיף לארוחת עשר ב- playgroup של הקטן. מכיוון שאנחנו החדשים בקבוצה, ומכיוון שרוב ההורים הם אנשים מאמינים באדיקות בשמירה על איכות הסביבה, ומכיוון שכולם מקפידים על אכילה נכונה , ומכיוון שנאמר לי שאני צריכה לנסות – רק אם אני יכולה כמובן, ואנחנו מבינים אם את עסוקה ולא יכולה, וזה גם ברור שזה יותר מורכב כי יש לך שלושה ילדים, אבל אם בכל זאת תוכלי להביא חטיף שלפני שהילדים אוכלים הם גם משתתפים בהכנה שלו זה יהיה wonderful, חשוב לנו שהם יראו איך מכינים את האוכל. האמת? רעיון יפה, לא? רק שפתאום מצאתי את עצמי חסרת רעיונות. זו הביאה תפוזים והם סחטו מיץ תפוזים, וההיא הביאה יוגורט ופרי והילדים חתכו את הפרי, והסבא מהפיליפינים הביא אורז והילדים עירבבו עם ירקות, כי כולם יודעים שבמזרח הרחוק אוכלים לארוחת בוקר אורז, ולא שזה הפריע ממש לילדים…. ומה איתי? מה אני אביא כדי לייצג את המשפחה בכבוד????
הצצתי בכל מיני אתרים ובלוגים של בישול לחפש רעיונות, ולא… זה לא השיעמום, זה הרצון המוזר שלי להיות מקורית, הרצון הזה שתמיד גורם לי להכניס את עצמי לצרות ולהתעקש עד שאני אמצא את הבדיוק הזה שאני רוצה. ואתמול, כשנזכרתי בדקה התשעים אחרי שבוע שהילדים היו איתי בבית, ואחרי סופשבוע עתיר פעילויות שאופס זה התור שלי להביא את החטיף, חזרתי לאינטרנט, אמרתי לגוגל: “תעשה לי טובה ותביא לי משהו איכותי” וגוגל שלח אותי לאתר של יועצת תזונה טבעונית וההיא שם הציעה לארוחת הבוקר ממרח חלבה שעשוי מטחינה גולמית ודבש. מה זה???? אצלי יש רק דרך אחת לטחינה גולמית,פטרוזליה, תבלינים, לימון ומים. לכן היא היתה סקפטית שזה יהיה מוצלח, אבל כבר ציינתי ששכחתי מהחטיף? ולכן, קצת נואשת כשהאמצעית חזרה מבית הספר והודיעה שהיא רעבה (הגדול הלך לרעוב אצל חבר)החלטתי להוציא את הטחינה הגולמית מהמקרר, זאת שהיא ממש כמו בבית, זאת שכתוב עליה באותיות בעברית, לקחתי כפית מהזאת וערבבתי עם כפית דבש, זה הכל. מלאת התנצלויות ניגשתי עם הערבוביה לשולחן ואמרתי לגברת שהיא מוזמנת לטעום מממרח החלבה הניסיוני שלי. האמצעית שמעה חלבה וזה כבר העלה לה חיוך על הפנים. היא טעמה עם הכפית וצווחה: “אמא! זה כל-כך טעים! אני רוצה הכל!!! ” הקטן, שישב לידה, ולא שהיה לו מושג במה מדובר, צעק: “גם אני! גם אני!”, לקח לק מהכפית והוסיף עם לחלוחית בעין: “אמא!! ממש ממש טעים!”
“באמת?” שאלתי סמוקת לחיים? הנה מצאתי את החטיף.

והיום עם 5 קעריות צבעוניות מלפסטיק ו-5 כפיות מפלסטיק (זוכרים? איכות הסביבה, לא מנייר ולא חד פעמי!), קופסת טחינה גולמית, דבש ובייגל מחיטה מלאה חיכיתי בהתרגשות לזמן החטיף. שפכנו לכל אחד מהקטנים את הטחינה הגולמית לתוך קערית, מעל קצת דבש, ונתנו להם לערבב בכפית ולנגב עם הבייגל. זה היה שקט, אפילו מאוד שקט. ולמי שלא יודע, שקט, כשחמישה קטנים אוכלים חטיף, זה בעצם אומר: “טעים לי!”, אפילו ,Emma הילדה שלא מסכימה לאכול כלום, הסכימה להמר עלי ובסוף גם ביקשה “עוד!” מי היה מאמין….אז תזכרו, החוכמה נמצאת בדברים הפשוטים….

 

על הניסים ועל הנרות אשר חוללתי בברוקלין


אז הדלקתם נרות? שרתם? אכלתם? נרגעתם?
זהו… שאני הייתי היום קצת לא רגועה… בכל שנה, כמה שבועות לפני חנוכה אני אומרת לעצמי: “אל תחכי לרגע האחרון, תארגני כל מה שצריך מראש” זה התחיל בשאלה הקבועה שמתעופפת בחלל הסלון לעבר הבעל בסלון כמה שבועות לפני החג: “אז מה קונים השנה לילדים לחנוכה?” ובעוד השאלה התעופפה לה שם בין המולקולות בחלל האויר היא גם התפוגגה לה. הפעם ידעתי שמכיוון שאנחנו גרים כאן, בכל מה שקשור לנרות ושות’ אני צריכה להתארגן לא בנר הראשון של חנוכה, אלא כמה ימים קודם. והאמת שהידיעה שחוג העברית של האמצעית הזמין אותנו להדלקת נר ראשון, קצת הכניסה אותי למן שאננות שכזאת. אפילו החלטתי שאין טעם להדליק נר ראשון של חנוכה בבית, ושלא יקרה כלום אם את הנר הראשון של חנוכה, כמשפחה, נעשה בנר שני. אבל מסתבר שהגדול שמע אותנו, את הבעל ואותי, מדברים על ביטול נר ראשון בבית, הוא כנראה עשה 1 + 1 והבין שזה אומר שגם את המתנות לחנוכה הוא יקבל בנר שני, וביחד עם האמצעית, הוא ארגן מחאה שקטה ובמתק שפתיים, פנה לאמא-mommy שלו שניה לפני שעצם עיניים, ואמר שהוא ממש רוצה הדלקת נרות גם בבית, והאמצעית הוסיפה שחוג עברית זה לא במקום… ופתאום הבנתי שהם צודקים, אפילו אם המניעים שלהם לא מאה אחוז כשירים יש משהו שם… מה הקשר? מגיע להם הדלקת נר ראשון בבית!
אבל ביחד עם ההסכמה שמגיע להם נר ראשון בבית, הקיטור אצלי נכנס לפעולה. זה מתחיל בבישול עדין, על אש נמוכה, ואז כשכל התוכניות מתנפצות לי בפרצוף ואני מבינה שמה שתכננתי ליום חמישי (נר שני) לא יקרה, ואני צריכה להיכנס לפעולה היום (יום רביעי), אבל! בחוץ יש רוח מטורפת וגשם מעצבן שנכנס לך בתוך הפנים, ושום מטריה לא תנצח לא את הגשם ולא את הרוח, וככה התחילו האדים להשתולל שם בפנים, וביחד עם ההכרה שיש לי 5 חנוכיות ועוד אחת בדרך מחוג עברית, אבל אין לי נרות, איך אומרים???? עשתה לא טוב שם בפנוכו. ההבנה שאין מצב שאני הולכת עם הקטן בגשם כזה לחפש נרות בלא נודע. והבדיקה המקדימה שהבהירה לי שהרצון שלי בחבילת פלסטיק שקופה עם נרות ארוכים בצבעים יפים, שלא עולים אלפי דולרים אינו בר השגה, הביאה אותי ישירות לפיצוץ – הקיטור הולך לשרוק וחזק!!!! וכך באזור הצהריים, כשישבתי מול המחשב בפינת האוכל והבטתי מהחלון על טיפות הגשם שנעות בסחרחור מהרוח המטורפת, הגעתי לשלב החוסר אונים וגייסתי את הבעל, הוא מייד התגייס ודיווח שגם בפארם ליד העבודה זה לא יום מוצלח למצוא נרות, הכל נקנה. אז מה עושים? נשמתי עמוק, הבאתי אותה בשריקה וקיוויתי שתחזית מזג האויר אכן תשתנה, כמו שבטיחו, והגשם ייפסק עד החוג עברית.
הילדים חזרו מבית ספר ונסענו לחוג עברית, החניתי את האוטו, הבאנו את האמצעית לחוג, אמרנו שלום ושניפגש בעוד שעה לחגיגה.
ובינתיים הגשם נפסק, והשמש יצאה לה ממסך העננות וכתום צהבהב צבע את קירות בתי הרחוב. זה היה הסימן שהגשם נגמר וסימן לגדול ולקטן שלי לצאת עם אמא-mommy לסחרור של שופינג מהיר לחנוכה. הגדול מאוד נהנה לעזור לי בפרוייקטים ממוקדים כי הוא יודע שזה יהיה מהר. התחלנו בחנות של היהודי שאני אף פעם לא מאמינה שאני אמצא אצלו מה שאני צריכה, ובבדיל אמונה ניגשתי אליו ושאלתי באנגלית אם יש לו סופגניות, והוא ענה שבטח והראה לי 4 ארגזים עמוסי סופגניות עם ריבה או שוקולד, ואני ביקשתי כמה מאלה וכמה מאלה, בעודו אותו עוטף כל אחת בנייר פרגמנט עדין שכזה, כיסה את פרצופי חיוך חושש שאולי בעצם מדובר באתרוג-סופגנייתי ושתיכף הוא ישים לי את הסופגניות/אתרוגים הללו בתוך קופסא עם צמר גפן. משם עברנו לקופה וקנינו את החבילה שלא רציתי של הנרות הקטנים וגם מטבעות שוקולד שהגדול נהנה לבחור, ואז חייכנו ואמרתי למוכר תודה וחג שמח ודילגתי לחנות הצעצועים שמעבר לכביש. זכרתי שבהצצה חטופה שנה שעברה היו שם כמה חנוכיות. אבל המבחר השנה היה גדול יותר: נרות, סביבונים וכול מה שנדרש לחנוכה. ופתאום מתוך המדפים שהוקדשו לחג האור נצנצו אלי הנרות הגבוהים והדקים בצבעים היפיפיים והמחיר היה עוד יותר נוצץ (כוונת המשורר למחיר ריאלי ונורמאלי), אמרתי לגדול שזו הזדמנות חד-פעמית ואני קונה כבר חבילה גם לשנה הבאה כדי שלא יקרה מה שבטוח שיקרה שנה הבאה. אחרי ששילמתע הקופאית בירכה אותנו בחג חנוכה שמח בעברית, וחייכה את החיוך הזה ששמור רק לדוברי העברית, שמדברים אנגלית עד לשלום. וככה עם שקיות של כל מה שנדרש לחנוכה, וידיעה שכשאני חוזרת הביתה יש חגיגה ואני בטח ובטח גם מכינה לביבות תירס לילדים, הגענו עם הרבה מצב רוח טוב לציין עם האמצעית וחבריה לחוג, קבוצה של ילדי ישראלים שהולכים לחוג עברית בעברית, את חג החנוכה בהדלקת נר, שיר, סופגניה וגם לביבות טעימות. ומתנה לכל ילד: טאאאדדדם: קופסת נרות. איזה נס!
ואחרי שטיגנו, והתקלחנו, והתלבשנו חגיגי, וסובבנו, ופתחנו מתנות, אני ישבתי וספרתי את חבילות הנרות שיש לי…
נס חנוכה? או לא נס חנוכה?
חג חנוכה שמח לכולם.

ואם גם לכם יש ילדים שלא ממש אוהבים לביבות תפוחי אדמה, ואם גם אתם לא אוהבים כמוני לגרד את תפוחי האדמה וגם את האצבעות שלכם בפומפמיה. הנה מתכון להורים עייפים, 10 דקות עבודה, וקיבלתי ציון A +

לביבות תירס:
2 כוסות תירס קפוא (צריך לבשל אותו במיקרו כמה דקות, או מים חמים, לא להשאיר קפוא)

2 ביצים
6 כפות קמח תופח
2 כפות גבינת קוטג’ או גבינה לבנה
4 כפות גבינה צהובה, או גבינת מוצרלה מגוררת (לי תמיד יש בפריזר חבילת ענק לפיצות על פיתות)
מלח, אבקת מרק ושות’ לפי הטעם
שמן קנולה לטיגון
לחמם מחבת עם שמן עד שמוכן לטיגון (כדי לבדוק שהשמן מוכן לטיגון מכניסים הידית של כף עץ ובודקים שמבעבע מסביב לה) להכניס עם שתי כפות בלילה של לביבה, להפוך ולהתמוגג, מעולה כשחם כי הגבינה נמסה בדיוק במידה וזה ממיס את ההבפנוכו.

אם הם לא אוכלים את זה, תשלחו אותם אלי!


אה! ותהנו מהשלג שירד בבלוג שלי עד תחילת ינואר, בינתיים אתם מוזמנים לסקי בין הרשומות הישנות יותר...

 

אף, אוזן המן, גרון

והפעם, בפרץ של התלהבות, אני רוצה לשתף אתכם בהצלחה קולינארית שלי. אזני המן.

רגע! אל תלכו, אני מודה, גם בי אין חיבה יתרה למאכל הזה, ולא חשוב באיזה מילוי הוא יהיה, שוקולד/חלווה/ריבת חלב, זה אחד המתוקים היחידים שקל לי לענות עליו בכל החגיגות והאירועים כשניגשים אלי עם צלחת/קרטון עמוס באזני המן ב-“לא תודה”. האם יש עוד אנשים בקהל שמרימים את ידם וצועקים “גם אני! גם אני!!”?

אבל!!!!! אני אמא, שצריכה לחנך את ילדיה למורשת ישראל, חלק מלהיות אמא-mommy, אומר שאם הילדים שלי גרים כאן אין יותר חינוך אינסטנט למורשת החגים היהודית, ולכן אם אין אנחנו להם, אין להם. וכך קיבלתי מחברותי את הכינוי “הרבנית הצדקת אמא-mommy”.

פורים, יותר מחנוכה, פסח וכל חג אחר, הוא חג שמאוד קשה לייצר עבורו אוירת חג, ולכן, מדי חג אני משתדלת לייצר את אוירת החג בבית, שבועות מראש אנחנו פוצחים בחגיגות: מספרים את סיפורי החגים, צופים ב”רינת – חגי ישראל” ומייצרים גן יהודי בבית, קישוטי ויטראז’ של כדים עם צלופן בחנוכה על חלונות הדירה, שרשראות לסוכה שנתלות מהוילון באמבטיה לוילון בחדר הילדים, ליצנים בפורים על דלת הבית, וכמובן אוכל, איך אפשר בלי אוכל???

וכך נכנס לפעולה, כל שנה, פרוייקט אזני ההמן שמתחיל באיתור המתכון: אני עוברת על כל ספרי הבישול שיש לי בבית, פוסלת ועוברת לגוגל הטוב שלי. מהמתכונים/הכתבות הרלוונטיות אני מכינה, אופה, מגישה לטעימה ו….זורקת 70% לפח מחוסר שביעות רצון המשתמשים. כך זה היה במשך שנים, עד שסוף סוף זה קרה, אחרי 2,000 שנות עבדות, מצאתי את המתכון המנצח, ואני מודה לקרין גורן ששיחקה אותה ובגדול ומחר בפעם הראשונה, אלך זקופת גו, עם קופסה מעוטרת ב- Happy Purim אל בית הספר, אגיש למורות בחגיגיות את קופסת אזני ההמן שאפיתי עם האמצעית, ואומר להן כשקולי רועד: “הנה לך, הכינותי מבעוד מועד, לכבוד חג הפורים, עוגיות אזני המן, יש בשביל כל יילדי הכתה, וגם עבורך מורה נחמדה, וגם עבור העוזרת שלך שגם היא די בסדר, אה! וזה גם nut free” מחיאות הכפיים יופיעו ברקע והילדים יצעקו בנימוס, רוצים עוד!!! ואני אצא אל המסדרון ואנגב לחלוחית קטנה בבת עיני.

יש לי מספר תובנות לפני שאני מצרפת את המתכון:

1. תשדלו להיות סובלניים…

2. אם יש לכם תינוק שקם בבוקר עם אף נוזל, ונראה כמו הילדים שאף אחד לא סובל, והוא גם לא ישן את מנוחת הצהריים שלו, לא נורא. אף… אזניים…גרון….הכל הולך, אין הנחות, ממשיכים במבצע.

3. אם האמצעית לא רוצה לשתף פעולה וללוש עבורכם את הבצק, כשהיא חוזרת מהגן, לא לוותר! נכון אין ספר הוראות, אבל בכל זאת כולנו יודעים שחלק מהיותנו הורים זה לדעת איך לתמרן אותם!

4. וברצינות! המתכון של הבצק הוא בלי ביצים – לכן הוא בצק פריך כמו של עוגיות כיפיות, ולכן הוא טעים, נקודה, לא אוהבת את הבצק עם הביצים. בפנים והחלמון שמברישים מלמעלה. תבינו כבר, זה פשוט לא טעים.

5. בצק פריך הוא כמו חתולה מפונקת, מה שלא משתמשים מייד לדחוף למקרר, ככה זה מצליח. קצת מעיק, אבל זה סוד ההצלחה.

ועכשיו למתכון:

אנחנו לשים בבית את הבצקים ביד, כי אין לי מיקסר, כי אני לא יודעת לאפות עוגות, וכי בינתיים יש לי את האמצעית, כשהיא תגדל ותבין שאמא שלה מנצלת אותה, אני אאלץ לבקש מיקסר.

ועכשיו למתכון ל- 35 – 40 אזניים:

לשים בקערה:

2 כוסות קמח רגיל

1/2 כפית אבקת אפיה

200 גר’ חמאה קרה (חייבת להיות ישר מהמקרר) חתוכה לקוביות קטנות

חצי כוס סוכר

1 כפית תמצית וניל

1/4 כוס חלב / מיץ תפוזים סחוט טרי

1/4 כפית מלח

1. ללוש לבצק, בלי לשחק יותר מדי עם החמאה, ללוש צ’יק צ’ק כשהבצק הופך לגוש מאוחד, לעטוף בניילון ולשים במקרר לשעה שעתיים

עכשיו, תשתו קפה, קצת חרופ, facebook, ויאללה אחרי שעה לעבודה :

לפני שמתחילים לוקחים 1/3 מהבצק ואת היתר מחזירים למקרר. מחממים את התנור ל- 180 מעלות.

2. לפרוש נייר אפיה, לפזר עליו טיפונת קמח, לשטח את הבצק לעובי 3 מ”מ ולקרוץ עיגולים עם כוס (אני לא מצאתי את הגודל המתאים, אז אילתרי עם הפקק של הבקבוק אוונט של הקטן)

3. לשים על העיגולים 1/4 כפית שוקולד השחר/נוטלה/6 פיצפוצי שוקולד/6 פיצפוצי שוקלד לבן ושחור (אלה ששמים בעוגיות פצפוצי שוקלד)

4. לסגור את האזניים, אם לא נסגר לטבול את האצבעות בקמח ואז נסגר (מעניין אם זה עובד עם ילדים…)

5. לשים את האזניים על תבנית עם נייר אפיה

6. לאפות כ- 15 – 20 דקות, עד שהקצוות מזהיבים והמרכז נשאר לבן

7. כשמתקרר לפזר קצת אבקת סוכר

ולסיום, כשהאמצעית היתה בת 3, בעלי פתח עבורה בלוג בשם מסטולקה (עם קמץ בק’), מטרת הבלוג היתה לתעד משפטים מפוארים שיצאו מפיה.

ובאוירת פורים, עברית ואנגלית, אמא ו- mommy, הנה לכם עדכון, נכון להיום, מהבלוג של בעלי המתייחס לכיצד האמצעית הטמיעה את החומר הנלמד לחג פורים, אני אשקיע בה בורוד, כי היא הנסיכה שלי:

היום מסטולק’ה כבר בת 5 וחצי ומתחילה לקשקש בשפה שלישית, צרפתית. היא עדיין גרה בברוקלין אבל לאח הגדול שכבר חגג 7 שנים הצטרף בייבי בן שנה וקצת.
“לכבוד פורים הכינה מסטולק’ה עם אמא mommy שלה אוזני המן ונתבקשה לחזור על שמה של המלכה הראשונה, זו שהיתה רעה ולא צייתה למלך אחשוורוש. מסטולק’ה גירדה בפדחתה וענתה: “למלכה קוראים: Nasty (יש לקרוא n עם קמץ)”.

חג שמח לכולם


 

Love(ly) Day

וכמו סינדרלה, אחרי שהשעון מצלצל חצות, אני רצה למחשב, האנרגיות נטענות ואני מתחילה לכתוב את הרשימה שלי. אחרי שנים, אני שוב נהנית מלהישאר עירה בלילות. אין כמו השקט המיוחד של הלילות, מן שקט מיוחד כזה, כשהילדים ישנים שם במיטה, ואף אחד לא זז מסביב, מעבר לצעקות הקבועות של האמצעית (מטובלות ב- Stop It!!!! ו- די!!!!) מתוך שינה, והיללות של מהקטן, ואז אני מתפללת שזה רק משהו שם בחלום שלו, ושאני לא אצטרך באמת לקום מהכסא.

כן, אני אוהבת את הילדים שלי, אבל עד 8:00 בערב, תודה. אחר כך אני אוהבת לאהוב גם קצת את עצמי. ואם באהבה עסקנן….היום היה יום עמוס ביותר. חגיגות הוולנטיין (חג האהבה) הגיעו ליבשת, ועוד בטרם הספיקו החבר’ה מסביב להוריד מהבתים את הקישוטים של חג המולד, הילדים התחילו להכין ברכות (Valentines) לכל החברים בבית ספר, וחלונות הראווה וחלונות הבתים התחלפו מצבעי האדום ירוק בלבבות אדומים. החבר’ה פה לא מבזבזים רגע, תמיד יש משהו לקשט, נגמר ליל כל הקדושים, מייד עוברים לקישוטי חג ההודיה עם הכתום והדלעות על המדרגות. נגמר?, מיד עוברים לאדום ירוק של חג המולד וכחול של חנוכה, משם יום האהבה עם לבבות אדומים ואחריו Saint Patrick Day במרץ שצובע את הכל בירוק. מה אחר-כך? כבר שכחתי. אבל אחרי שצבעתי לכם את האוירה מסביב באדום ולבבות הנה פרק נוסף ב- 24.

“אמא, Happy Valentine” אמרה לי האמצעית תוך כדי שהיא דוחפת לי את הדף עם הלבבות לתוך הפרצוף. פקחתי עין אחת. בתור מישהי שלא רואה את האף שלהבלי משקפיים ממילימטר (שהוא לא קטן במיוחד), אמרתי בכל האמהי הכי משכנע “איזה יוווופיייייי” והוספתי “שימי את הציור היפה שלך על השידה ליד המיטה” וסגרתי את העיניים חזרה לשנת היופי שלי. אחרי צעקות מחרישות אזניים, בין חלום לחלום, התעוררתי לבית מלא אנרגיות. זה אומר שמייד צריך להכין תיק, לדאוג שיהיו לכולם בגדים, ולהתנדף מהבית כמה שיותר מהר. מזל שלגדול היתה מסיבת יומולדת, החבר לקח כמה חברים לראות משחק כדורסל של ה- Harlem Globetrotters, הקבוצה נותנת בעיקר show עם הרבה Fun על מה אפשר באמת לעשות בכדורסל. הורדנו אותו אצל החבר, לחצנו על הגז, וכל עוד נפשנו, נסענו אל הבראנצ’ הרומנטי שלנו לכבוד חג האהבה, רק בעלי, אני, והאמצעית והתינוק. לפעמים גם להיות הורים לשניים זה רומנטי. בעקבות כתבה שקראנו בבלוג The Brooklyn Food Blog , על בחורה שכותבת על כל המקומות שהיא אוכלת בהם עם החבר, ושתהיה בריאה היא אוכלת בהרבה מקומות. החלטנו לבדוק את אחד המקומות שהיא המליצה עליו בווילאמסבורג, שנקרא Five Leaves. כן, אתם לא טועים, ווילאמסבורג, זה האזור הזה בברוקלין שיש בו הרבה יהודים חרדים. אבל בשנים האחרונות הרבה מאוד מוסיקאים ואומנים עברו לגור שם. יש שם גם משפחות צעירות, אבל בעיקר חבר’ה צעירים ומגניבים. ואני מודה שקשה לי מאוד לבוא לאזור הזה. כי זה גורם לי להבין שמה שאני לא אלבש/אנעל, אני לא אצליח לעמוד בסטנדרטים המקומיים, ובעיקר זה מכה בי עד כמה אני כבר לא צעירה….

ההתחלה לא היתה כל-כך רומנטית. המארח, בחור לא צעיר ושלומפר לא קטן, שנראה כאילו יצא מסרט הודי של שנות ה-70, חייך אלינו והוסיף במבטא בריטי, או אוסטרלי, אנחנו עדיין לא סגורים על הנושא, שזה סוף שבוע, וחג האהבה ו-30 דקות מקסימום ואנחנו בפנים.. 30 דקות עם ילדים, זה כלום, שטויות, נצח נצחים, וזה עובר. הקטן התעורר מייד משנת הצהריים. והאמצעית מחתה והכריחה אותי לשחק איתה בכל משחק שלא ממש עזר בבניית הדימוי העצמי של אמא שלה על פני סצינת ההמתנה המקומית, במיוחד כשכל זה נעשה כשמימיני, על המדרכה, עומדת דוגמנית בלונדינית עם מעיל פרווה, אולי 3 ראשים ועל זה תוסיפו נעלי עקב בגובה 15 ס”מ, ומשמאלי דוגמנית אחרת שלא לבשה לא מעיל ולא חזיה (את זה אמרו מומחים ממני). אז אחרי שחיכינו 25 דקות במינוס 9 מעלות, (כי לא ממש היו אפשרויות אחרות והתבאסנו לחזור לאוטו), נכנסו לאכול. מכיוון שזה אזור של צעירים בלבד! אפילו בוסטר לקטן לא היה. אני חושבת שזו הפעם הראשונה שלי מזה ארבע שנים שאני נתקלת במחדל כזה. אבל! אותנו לא שוברים בקלות. הוצאנו את הקטן מהעגלה, חילצנו אותו משכבות המעילים, הושבנו אותו ליד אבא על הספסל, ושניהם קיבלומיד ” אווווו”, ו- “He is “sooo cute משתי הדוגמניות שהתיישבו עם איזה בחור עם משקפיים גדולים מדי בשולחן לידנו. אבא היה מאוד מרוצה, ושמח לגלות שהבן שלו הוא Babe Magnet. אמא ניסתה להחליט אם היא אוהבת, או לא את המקום, וסקרה כהרגלה את הסצינה המקומית (וגם ניסתה קצת לצותת לשכנות מימין). והאמצעית צבעה במרץ דפי צביעה כדי לסגור את החור בבטן. הזמנו – אמא סלט, אבא המבורגר והאמצעית הזמינה פנקייקים שהבטיחו לה שאין כמוהם וכולם מגיעים מרחבי ניו יורק כדי לבדוק אותם. אני שכנעתי את האמצעית שהיא הגיעה למקום הכי cool בעיר, ושמאוד כיף לחגוג עם אבא ואמא את חג האהבה, והמארח השלומפר הביא לה כמחווה של פיוס קוראסון מתנה, שלא תתייבש עד שהאוכל יגיע. כשהאוכל הגיע, כולם היו מרוצים. ההמבורגר הפגין נוכחות מרשימה, עם אננס וביצת עין, הסלט שלי הגיע בקערה גדולה וחייך אלי, והפנקייקים היו יאמי.

יצאנו מאוד מרוצים ומחוייכים, אפילו הקפה היה טעים (זו עדיין משימה לא פשוטה בארה”ב).

בערב חגגנו עם אפיית עוגיות בצורת לב, אפילו הצלחתי להכין עוגיות לב עם ריבה באמצע. בעיקר בשביל הגברת. היה נחמד ומלבב.

לקינוח – צבענו את ארוחת הערב באדום עם מרק עגבניות.

וכך עוד יום מלא אהבה, נגמר עם ילדים שהלכו לישון.

רק אהבה,

המתכון לעוגיות:

200 גר’ חמאה

כוס סוכר

2 כוסות גדושות של קמח

1/3 כוס חלב

יש לעטוף את הבצק בניילון נצמד ולשים במקרר לשעתיים.

אז נותנים לאמצעית להכין את הבצק בידיים, כי לאמא אין מיקסר, זוכרים?

קורצים עוגיות באיזו צורה שרוצים. ומכניסים לתנור שחומם מראש ל- 180 מעלות (350F) לבערך 12 – 15 דקות (תלוי בעובי של הבצק) לכן עד שהן משנות את הצבע לחום זהוב

להכנת עוגיות סנדוויץ עם החור שרואים את הריבה:

קורצים שתי עוגיות באותה צורה. כדי ליצור עיגול בחלק העליון של העוגיה, לוקחים את הפקק של התמצית וניל ועושים חור מעוגל.

אופים בתנור, כשמוציאים את העוגיות נותנים להן טיפל’ה להתקרר ורק אז מפרידים מנייר האפייה. לוקחים ריבה שאוהבים מורחים על החלק התחתון של הסנדוויץ ומהדקים את החלק העליון עם החור – איזו הפתעה! תמיד חשבתי שאופים אותן ככה….

יאמי

 

YES

בעודי עומדת מעל סיר המרק ומחכה שהמרק יתחמם, ניסיתי לחשוב איך ומה אני רוצה לכתוב הפעם.

בקיץ האחרון כשהגדול והאמצעית היו בקייטנה. מצאתי את עצמי מכתתת רגלי כל בוקר עם העגלה של התינוק בציר קבוע, מהקייטנה לבית קפה שכונתי. שם העברתי את הזמן, בגינה של בית הקפה עד שהתינוק יתעורר ומשם נצעד יחדיו לגן השעשועים הקרוב. ואז, יום אחד זה הכה בי: מה את רוצה???? לאן את הולכת???? טוב לך???? לא טוב לך???? זה שיעמום ריגעי???? ואז הבנתי, זה לא שאני לא אוהבת להיות אמא ולהיות עם הילדים, אני מאוד אוהבת את זה וגם מאוד נהנית מזה. אבל הגיע הזמן שאחרי 4 שנים שחשבתי על כולם מסביב, שאני אחזור לחשוב גם על עצמי. ואעשה משהו שיקדם גם אותי. ועוד באותו היום כשחזרתי הביתה, מילאתי את טפסי הבקשה שיאפשרו לי לגשת לבחינה. הייתם צריכים לראות את השמחה שחוויתי כשאישרו לי לגשת לבחינה.

. ומכיוון שתאריך הבחינה שיסמיך או לא יסמיך אותי ל- Title המפואר של

Human Resources Professional””, הוא במרחק שעות ממני רציתי לשתף אתכם במשהו שקראתי, ותליתי על המקרר שיעזור לי להתכוונן למטרה שהצבתי לעצמי.

אני מקווה שזה יעורר בכם השראה, וייתן גם לי עוד מוטיבציה מול החששות שאני חווה השבוע:

 

יש חמישה דברים שאפשר לעשות כדי לתת לעצמנו מוטיבציה ולהמשיך לנוע:

  1. כדי להישאר מונעים תדאגו שיהיו לידכם אנשים חיוביים. ואם אתם צריכים עזרה מיידית הכי חשוב זה לחפש משהו שיצחיק אתכם: בדיחה באינטרנט, או לצפות בקומדיה שאתם אוהבים. צחוק הוא מדבק, אז אל תחשבו פעמיים פשוט ציחקו.

 

אני מודה שהבעל והילדים חמודים ומפרגנים בכל דרך אפשרית, אף אחד מסביב לא מתלונן כשאמא לומדת וסוגרת את הדלת מאחוריה (גם כשהילדים ערים), אבל ליתר בטחון החלטתי שכדאי גם לצחוק, ולכן כל יום באזור 23:00 בלילה אני צופה בסיינפלד. השבוע אחרי שהותשתי סופית מהלימודים פתחתי את ה- on demand וראיתי את הסרט של ג`ים קארי YES. ג`ים קארי הוא אחד השחקנים הפחות אהובים עלי בהוליווד, אבל מכיוון שלא היה שום דבר אחר בטלויזיה החלטתי לתת לו צ`אנס, לחצתי על Play והתחלתי לצפות בסרט.
בקצרה, הסרט מדבר על איש אפור שאומר “לא” להכל. עד שיום אחד הוא נשלח על ידי חבר לסדנת
YES שלפיה הוא צריך להגיד לכל דבר שמבקשים או שואלים אותו “כן”, וברגע החיים שלו משתנים. זה מתחיל בזה שקבצן מבקש ממנו טרמפ, ובדרך הוא מבקש לעשות שיחה מהסללורי של ג`ים קארי וככה זה מתגלגל לו עוד ועוד…שוב, שלא תבינו, הסרט הזה הוא לא יצירת פאר, צחקתי? כן! אבל תוך כדי התהליך שאני עוברת עם עצמי, חשבתי כמה זה מעניין שבעצם אנחנו לא נוהגים להגיד כן להרבה דברים בחיים שלנו. וכנראה שזו הסיבה שהרבה פעמים בחיים שלנו אנחנו מוצאים את עצמנו יושבים עם עגלה בבית קפה ושואלים את עצמו שאלות לא כל-כך נעימות….

 

  1. דמיינו את עצמכם כאילו כבר השגתם את המטרה שהצבתם לעצמכם. אין דבר יותר טוב מאשר לחוש את טעם ההצלחה. כשאנחנו “מתכנתים” את תת-המודע שלנו לניצחון, יש פחות מקום לכישלון.

 

אוחחחח איך שאני מדמיינת את זה. וכשאני מפסיקה מייד בעלי מכניס לי ראסיה ומחזיר אותי לראות את ה- Pass הירוק. הנה חיוך קטן תוך כדי הקלדה, אחחחחחחחחח פס ירוק

 

  1. מפלט (Outlet) – אם עוד אין לכם משהו כזה, זה הזמן: לכו לחדר כושר, תכתבו יומן, תרקדו, או כל דבר אחר שישמור על איזון בחיים שלכם. חלק מהיכולת להיות מונעים זו היכולת שלכם לשמור על איזון בחיים

התחלתי לכתוב בלוג? או לא???

 

  1. עזרו לאחרים – הרבה אנשים בעולם הזה ישמחו לעזרה, לא רק בכסף, הושיטו יד. אין כמו התחושה של לתת לאדם אחר כדי להניע אותנו קדימה.

כאן, כמו שאמרו גדולים ממני, תעזרי ותשתקי. אז אני שותקת.

 

  1. החשוב מכל – העריכו את מה שכבר יש לכם. כאשר אנחנו יכולים להודות על מה שיש לנו זה מוביל לאנרגיות חיוביות. וכולם יודעים שאנרגיות חיוביות יכולות להוביל רק לתוצאות טובות.

באמת מאוד מעריכה (הי אתה, כן אתה שגם כותב בלוגים ומצליח לקבל סטטיסטיקות מפוארות פי 3 ממני, תודה על התמיכה).

 

לסיכום, יש הרבה דברים שאנחנו לא מוכנים אליהם בחיים, ברגעים כאלו אנחנו יכולים להיות החברים הכי טובים של עצמנו, או האויבים הכי גדולים שלנו. ולפעמים אנחנו כל כך שוקעים בבעיות שלנו שאנחנו שוכחים קצת להוריד לחץ מעצמנו. בזמנים כאלה, הכי חשוב להישאר עם גישה חיובית.

 

ובבקשה בבקשה, בלי “בהצלחה”. רק אנרגיות חיוביות אם אפשר. כן, כן וכן! אני מאמינה בזה.

 

 

 

נ.ב. אם למישהו יש מתכון טוב למרק אני אשמח, כי אם אני אכין עוד פעם אחת מרק ירקות, מרק כתום שמועכים או מרק אפונה אני אצרחחחחחח

 

אבקת הקסמים

ביום חמישי זה קרה, אחרי 4 שנים שאנחנו גרים כאן, נכנעתי והזמנתי תבניות סיליקון לאפיית מאפינס, או יותר נכון לאפיית Cupcakes (אני לא חושבת שיש לזה מילה בעברית) שיספיקו ל- 24 ילדים. זה קרה בעקבות פסטיבל יום ההולדת של הגדול, שחגג 7 שנים להגעתו לעולם הזה, בכל דרך אפשרית….

מאז שנולדו הילדים, ערב לפני כל יום הולדת אני נעמדת במטבח עם ערימת עוגות שוקולד עגולות ונאבקת בחוסר היכולת שלי לראות איך קבוצת העוגות הזו, הופכת לתצורה תלת ממדית שנראית כמו: מכונית, רכבת, משאית, או שמלה עטורת מרשלו של ברבי. אני דווקא לא רעה בצד היצירתי, אבל היכולת שלי לקחת משהו שטוח ולהפוך אותו לתלת מימד, בעיה… אבל אמא, כמו אמא, תחרף נפשה למען המטרה הנעלה: עוגה בצורת מה שלא יהיה לילדיה האהובים. וכמובן אחרי שהיא, האמא הזו, עם הפה הגדול שלה, שואלת כל שנה מחדש את ילדיה האהובים, כי היא לא לומדת, את אותה השאלה: “באיזו צורה את/ה רוצה את העוגה?” אין דרך חזרה.

ועכשיו לווידוי קטן, אם יש משהו שאני יותר גרועה מהמרת עוגות חד מימדיות לתלת מימד, זו היכולת שלי לאפות עוגות. הרבה קלוריות נחסכו בבית שלנו מניסיונות שלי להכין מתכונים “מה זה פשוטים”, “עם המתכון הזה את תצליחי, אני מבטיחה!”, “עוגות זה הדבר הכי קל בעולם” – שקרניות כולם! שום כלום, הרבה: ביצים, שמן, שוקולד מובחר, אבקות אפייה, קמח, ועוד נשפכו בבית שלנו ישירות מהתנור אל פח האשפה, אפילו את עוגת השוקולד הפשוטה משוקולית זרקנו לפח, אני חושבת שאפילו העכברים שמבקרים בפחים בחוץ לא מסכימים לגעת בעוגות שלי. אז הנה אני אומרת את זה בקול: אני אמא mommy אפס באפיית עוגות. וכאן באה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות לעזרתי, במחיר של 1.5 $ עד 2.5 $ אני קונה את קופסת ה- MIX, זו קופסת קסמים שמגשימה את החלומות של כל אם בארה”ב בשלוש דקות:

  1. שפכי את האבקה לתוך קערה
  2. הוסיפי ¼ 1 כוסות מים
  3. הוסיפי 3 ביצים
  4. הוסיפי 1/3 כוס שמן
  5. ערבבי עם כף עץ (לא אין לי מיקסר, אפילו לא ידני)

אפיה נעימה, ו- טה דם! יש עוגה!

 

אבל, אז התחיל כל העסק להסתבך, אף אחד פה לא רוצה עוגות. כל המאמץ ובשביל מה? אנחנו האמריקאים פראקטיים, לחתוך עוגה? צריך סכין, מפיות, עניינים, כל העסק מתפרק מהקונסטרוקציה שלך, תעזבי אותך משטויות, תני לנו cupcakes בבקשה. בלי באלגנים, קל, קל. תוסיפי ליד juice box ותסגרי עניין.

אז די! קניתי תבניות של cupcakes וזהו.

והיופי? שהקופסא של ה- mix מספיקה ל- 24 cupcakes!!!!

זה בדיוק מספיק ל- 21 הילדים בכתה של האמצעית ו- 22 בכתה של הגדול. כבר ציינתי שזו קופסת פלאים ???

 

ולמי שלא רוצה לאפות יש גם מקומות טובים לנסות Cupcakes:

Magnolia Bakery

יש להם שלוש מאפיות במנהטן,

ברחוב 69 ל- 70 ו- Columbus Ave

 

401 Bleecker Street, New York

 

ובשדירה השישית ורחוב 49

 

והתגלית החדשה שלנו בפארק סלופ שבאמת התגלתה כמאפייה מעולה

Lady Bird Bakery

השדירה השמינית בין רחוב 11 ל- 12

 

טיפים:

לרעיונות מקסימים של cupcakes לימי הולדת מ- mix (כולל סרטי וידאו)

למי שיש ילדים אלרגיים בכתה – יש גם mix שמתאים לאלרגיים

 

למי שרוצה Mix יותר איכותי יש mix אורגאניים עם 0 trans fat

ולמי שצריך בלי קמח, יש גם כאלו.

הכול, כמעט בכל סופר, או בסופרים האורגניים למיניהם.

Mix יש בכל סופר פארם או deli שכונתית