Archive for the ‘קניות בתפוח’ Category

Tourist Perspective – Visiting NY



אז הגדולים הולכים לבית ספר רב שנתי. זוכרים? 9 שבועות בית ספר, 3 שבועות חופש, וכך כלללל השנה. צריך להתרגל. כדי שזה יעבור בכיף, באוגוסט סגרנו כרטיס טיסה לניו יורק לאמצעית ולי וקיטנות ספורט לגדול שצריך להוציא אנרגיה וגם צריך שגרה.

במטוס לניו יורק. לאמצעית ולי יש חיוך גדול. התפוח נפרש לרגלינו. הנה גשר ברוקלין, היא אומרת לי. אחחח גשר ברוקלין שלנו. איזה כיף לחזור הביתה. בשבילי יותר מהכל ברוקלין וגשר ברוקלין הם HOME, המילה שטרם מצאתי לה את המשמעות הנכונה בעברית…

אנחנו נכנסות למונית בדרך לקרובת המשפחה (היא לא אוהבת שאני קוראת לה דודה) ב- Upper East שם נתפנק בימים הקרובים ובעיקר ננשום ניו יורק.

האמצעית בעיקר רוצה שופינג וחברות. אנחנו קמות בבוקר, יוצאות והולכות ברגל. האויר קריר. אנחנו לובשות מעיל לא עבה מדי ונהנות ללכת ברגל. אני קונה קפה ב- baked, היא אוכלת קוראסון והכל טוב. רק תנו לי ללכת בעיר הזו. זה כל מה שאני צריכה.

אמאmommy? שמת לב שהרבה אנשים מעשנים כאן? האמת שזו פעם ראשונה שאני שמה לב לסיגריות ברחובות ניו יורק. אבל הקישוטים של הלואין מזיזים את העשן הצידה ואני מתמוגגת מהכתום שמסתדר לו יפה מכל עבר. לאמצעית מתערבלת הבטן מהמפגש עם החברות בבית ספר היא מאוד שקטה, אני מבינה. ילדה נרגשת עם אמא-mommy בשער בית הספר שהיה שלה עד לא מזמן. הילדות רצות אליה ואוספות אותה אליהן בחיבוק רחב וצחקוקים. 7 ילדות מאושרות ואני הולכות לבית הקפה הקרוב בברוקלין, בית הקפה שבו כתבתי אינספור פוסטים, ושתיתי אינספור כוסות קפה במאג גדול ורחב. 7 בנות צחקניות בנות 9 ואני נכנסות עם שקית של Rainbow Looms שישתלטו בקרוב גם על חייכם וחיי הילדים שלכם. המבטים העויינים של המלצריות וחבורת הלפטופים עם האוזניות קצת מפחידים אותי, אבל אני מבקשת שולחן ל-7 ועוד אחד בצד בשבילי, תפסיקו להסתכל עלי ככה אני משפילה מבט מפני כל אנשי הלפטופים ולא נכנעת. הילדות קצת רעשניות שוקעות אל תוך הגומיות ונרגעות שעתיים שקטות עם הגומיות, אני יוצאת מבית הקפה בגו זקוף הצלחה לאמצעית (וקצת גם לי).

אז הנה כמה מה- Highlights שגיליתי בעיר הגדולה.

דבר ראשון קפה, Joe Cafe הצטרף לעיר עם מספר סניפים בגוון תכלת. הקפה בסדר העיצוב לא רע בכלל.

ומקפה לבית קפה –  Eric Kayser. הקרובה לקחה אותי אחרי הסרט להירגע בבית קפה צרפתי קרוב לביתה, מדובר ברשת בינלאומית. מרק ה- butternut squash  היה מעולה וגם הלחם. יש להם לחמים נפלאים שנאפים במאפיה שלהם ב- Upper East ועוד שני Locations בעיר, לכו ותתפנקו.

 

כפי שציינתי האמצעית התרגשה מדי כדי לדגום מוזיאונים והעדיפה חנויות. בשדירה החמישית עצרנו ב- Uni Qlo שכולה מבחר צבעים מהרגליים ועד התקרה. תענוג של חנות שאם קצת פשפושים ניתן למצוא שם הפתעות לכל המשפחה.

בקואיצ’ינג אנחנו מדברים המון על נקודות מבט חדשות. עוזבת את העיר חוזרת, הפעם כתיירת. ומגלה חנות שמן הסתם ישבה שם כבר שנים ומעולם לא שמתי לב לקיומה. Blick Art Materials. אז לא חושבת שאי פעם שיתפתי באהבה שלי לחנויות של מחברות עם עטיפות וגם אהבתי לחנויות של דברי אומנות. לראות עפרונות צבעוניים ודפים בכל מיני צבעים משכר לי את כל החושים. אז לכל אלו שמבינים לליבי, אל תוותרו על החנות הזו. אפילו הצלחתי לגנוב תמונה עד שהמוכרת עלתה עלי וביקשה לא לצלם.

 

שוק האוכל של צ’לסי רק הולך ומתעבה, בכל שעה שתבואו תמצאו מה לאכול, ועוד מקומות חדשים. שולחנות זה כבר סיפור אחר, אבל תמיד אפשר לטפס ל- Highline למצוא תצפית טובה ולאכול. אפשרות אחרת היא לקחת את הצידה לנהר. תלוי במה שמתאים לכם. הסבתא שהצטרפה אלינו לאחר מספר ימים ועוד לא הספיקה לבדוק את האזור, נהנתה מאוד.

 

דבר אחד שאני שמחה שלא נאלצתי לדגום כשתושבת בדירה בעיר הגדולה הוא פחי הקומפוסטינג שממלאים את רחובות העיר. שומרים את כל הג’יפה בשקית ומורידים למיכל. רעיון יפה של בלומברג. עכשיו הגיע הזמן שאני אתחיל ליישם את זה בביתנו החדש, בינתיים התמכרתי לגורס הזבל שעושה לי את חיי הבישול פשוטים יותר. המיכל מחכה בחוץ. מבטיחה ליישם בקרוב!

ומאומנות הקומפוסטינג לאומנות מודרנית. ה- MOMA  היה התזכורת ל-למה אני כל כך אוהבת את ניו יורק. לראות כל כך הרבה אנשים מתעניינים באומנות. לראות הורים עם ילדים מדברים על אומנות. לראות אנשים בכל הגילאים נהנים מאומנות. זו המתנה הכי גדולה של מי שגר בעיר הזו. ושכחתי כמה התגעגעתי לזה. הקרובה סיפרה לי שיש תערוכה של Magritte והלכתי לבדוק עם הטלפון החדש של המוזיאון שנותן בחינם הסברים על התערוכות השונות וקיבל צורה של אייפון – מגניב לאללה. תערוכה נפלאה, שממשיכה להפתיע כמה מתוך יצירות האומנות של תחילת התקופה המודרנית היו בכלל ניסיונות שהפכו להצלחות כדי למצוא את מה שיהיה מה שיאפיין את האומנים השונים.

בזמן שחיכיתי לפגוש את הקרובה שלנו לארוחת צהריים הסתובבתי בחנות של ה- MOMA   ולמרות שרוב המחירים שם הם שערוריתיים אהבתי את המלחייה הזו, כמו שאומרים Pass me the salt please….

 

 

ולסיום, מסעדה לפינוק אמיתי  Rouge Tomate הרעיון, אוכל בריא בעטיפה משובחת. אני לא חובבת בשר אדום, כך שבכל מקרה תפריט שלא כולל בקר וחבר מרעיו לא ממש מפריע לי. מבחינתי מסעדה שיודעת לקחת ירקות, פירות, תבלינים, כל מיני דגנים וקטניות, מאכלי ים ועופות היא אינסופית כשיש שף טוב. והמסעדה הזו עושה טוב בלב ובנשמה ומשאירה טעם של עוד. אז נכון שהקפה, כרגיל, היה סופר חלש אבל!!! זו הפעם השניה או השלישית בכל שנותיי בניו יורק שנהניתי גם מקינוח שהוציא לי אחחחח מהשפתיים. אין על החברה שתמיד יודעת למצוא את המסעדות הכי טובות בעיר. (וגם לספק את החברה הכי טובה בעיר). 

 

בספסל מול האגם

ראשון בבוקר יום יפה, הלחות נעלמה לה ובריזה נעימה הצטרפה לפיקניק ליד האגם. על שבעת האגמים שבניו יורק עוד לא שמעתי, ולא Sebago Lake גם לא שמעתי, לרמות שמסתבר ששנה שעברה בערך באותה תקופה עשינו שם מסלול הליכה ואפילו דגמנו מסעדה בעיירה שליד, אבל תמיד נחמד לגלות מקומות חדשים, בתפריט עוד 3 משפחות, בורקסים, מלפפון חמוץ, אבטיחים, ענבים, וזה רק היה למנה הראשונה….

המקום שהחברים בחרו היה חוף לא מסודר, דהיינו אין מציל. זה לא מנע מעשרות משפחות לשחות באגם, ןלא להתרגש מהריינג’רים באו כל חצי שעה וביקשו מכולם לא לשחות ולעבור לחוף המסודר של האגם שעולה 8$ לרכב. שם דרך אגב יש גם מתקני משחק לילדים, מקלחות, חוף מסודר עם מציל, אבל כנראה גם יותר אנשים.
הבנות מצאו דג מת ותולעת ועסקו בחפירות ארכיאולוגיות מעמיקות הגדול הסתדר בין לבין והקטן אפילו חטף תנומה על השמיכה שנפרשה על הדשא אחרי שכשוך ארוך באגם. והכי כיף לקראת הצהריים המים התחממו והיו ממש נעימים לטבילה. בהתחשב בזה שהצד השני לא אוהב את החול של הים והכלור של הבריכה האגם הזה נראה לי דווקא סידור לא רע בכלל לקיץ הזה, שמעת צד שני????
בערך שעה וחצי מברוקלין, נחמד לפיקניק של סופ”ש.


ראשון בבוקר יום יפה, הלחות נעלמה לה ובריזה נעימה הצטרפה לפיקניק ליד האגם. על שבעת האגמים שבניו יורק עוד לא שמעתי, ולא Sebago Lake גם לא שמעתי, לרמות שמסתבר ששנה שעברה בערך באותה תקופה עשינו שם מסלול הליכה ואפילו דגמנו מסעדה בעיירה שליד, אבל תמיד נחמד לגלות מקומות חדשים, בתפריט עוד 3 משפחות, בורקסים, מלפפון חמוץ, אבטיחים, ענבים, וזה רק היה למנה הראשונה….

המקום שהחברים בחרו היה חוף לא מסודר, דהיינו אין מציל. זה לא מנע מעשרות משפחות לשחות באגם, ןלא להתרגש מהריינג’רים באו כל חצי שעה וביקשו מכולם לא לשחות ולעבור לחוף המסודר של האגם שעולה 8$ לרכב. שם דרך אגב יש גם מתקני משחק לילדים, מקלחות, חוף מסודר עם מציל, אבל כנראה גם יותר אנשים.
הבנות מצאו דג מת ותולעת ועסקו בחפירות ארכיאולוגיות מעמיקות הגדול הסתדר בין לבין והקטן אפילו חטף תנומה על השמיכה שנפרשה על הדשא אחרי שכשוך ארוך באגם. והכי כיף לקראת הצהריים המים התחממו והיו ממש נעימים לטבילה. בהתחשב בזה שהצד השני לא אוהב את החול של הים והכלור של הבריכה האגם הזה נראה לי דווקא סידור לא רע בכלל לקיץ הזה, שמעת צד שני????
בערך שעה וחצי מברוקלין, נחמד לפיקניק של סופ”ש.

 

סתם משוויצה



הכתבה הראשונה שלי בעכבר עולם בנושא לטייל עם ילדים בניו יורק פורסמה ואני מרגישה גאה כמו תרנגול נפוח, בעיקר כשראיתי את השם שלי מתנוסס בניוזלטר של עיתון הארץ.

זהו, סיימתי להשוויץ.
אז קבלו אותי בעכבר עולם, משפחה והעיר הגדולה : לטייל עם ילדים בניו יורק.

 

MOMA


יש מקומות שאני שומרת להם חסד נעורים וה- MOMA, המוזיאון לאומנות מודרנית בניו יורק, הוא אחד מאותם מקומות שאני חוזרת אליהם בשימחה רבה שוב ושוב. אז למרות שבתקופה האחרונה התערוכות שם קצת איכזבו, הגדול ואני חזרנו לשם אתמול. הגדול ואני יצאנו לכבוש את העיר הגדולה במסגרת התוכנית האהובה על שנינו אמא-mommy פליידייט. התוכניות היו ללכת להדרכה במוזיאון אחר, אבל הרכבת שינתה את מסלולה וגם אנחנו החלטנו להיות ספונטניים ולשנות את מסלולינו, וכך ב- 10:10 בבוקר, יום שבת, התייצבנו בבניין ה- Educational Center של ה- MOMA בכדי להצטרף לסיור המודרך שלהם לילדים והוריהם (מדובר בסיום חינם להורים ולילדים, שכולל כרטיסי חינם למוזיאון לאותו יום). עם התור שהיה בדלפק הכרטיסים, ועל בסיס first comes first serves קצת פעם לי הלב שהספונטניות שלנו לא תשתלם, אבל היא כן, קיבלנו שני כרטיסים ואסימון. בליווי אחת מחברות הצוות הלכנו לאזור התאים שם הכנסנו את המעילים והאסימון, לקחנו את המפתח שיהיה שלנו לזמן הקרוב ופנינו אל המדריכה של הקבוצה האדומה. ל- Educational Center יש מעבר מתוך הבניין לתוך הגלריות של ה- MOMA, ושם הובלנו אל הקומה החמישית בה יש את התערוכות הקבועות המכילות ציורים מאוד מפורסמים של ציירים מאוד מפורסמים כדוגמת: ואן גוך, גוגן, פיקאסו, מירו, סזאן, מתיס ועוד רבים אחרים.
את הסיור פתחנו מול תמונה של Joan Miro, שם דיברנו על צבעים בסיסיים ומשניים, על צבעים קרים וחמים, גילינו שאם מכווצים את העיניים מייד קופצים הצבעים הבוהקים בתמונה, ניסינו להבין מה קורה שם בתוך התמונות, ואפילו כתבנו שיר על צבעים. למדנו הכל בצורה כל כך מעניינת שזה היה בכלל לא כיף כששעת ההדרכה נסתיימה. אבל אז הזמינו אותנו להמשיך ולהסתובב במוזיאון ללא תשלום (כניסה למבוגר עולה 20 דולר, ולילד עד גיל 18 הכניסה חינם) וגם קיבלנו כרטיסי חינם לנשפחה של חמש נפשות לביקור הבא שלנו במוזיאון, לא מקסים????


אני מודה שהאתגר היחידי הוא להגיע לסיורים שמתחילים ב- 10:20 בבוקר. עד לא מזמן המשפחה שלנו לא היתה מסוגלת לכך…
הגדול סיכם שהוא חוזר בשמחה לסיבוב נוסף, אבל שיהיה על נושא אחר בבקשה!
הכניסה ל- Educational Center היא דרך רחוב 54 בין השדירה החמישית לשישית. לקבלת מידע נוסף הירשמו דרך הלינק שכאן לניוזלטרים של המוזיאון ותקבלו מידע על כל התוכניות שיש למשפחות, מסיורים לילדים בני 4, דרך סיורים לגדולים יותר, וגם סיורים לארבעה – שני הורים, שני ילדים, והכל בחינם!

מכיוון שה- MOMA לא רחוק מ- Time Square, החלטנו ללכת לספוג קצת אורות ולבדוק אם החנות החדשה של דיסני בטיים סקוואר שווה משהו. הגדול ביקש יפה יפה שקודם נעצור למשהו מתוק. והכי טוב שיהיה עגול, צבעוני ומאוד קרוב. החנות של M&M נמצאת בין רחוב 48 ל- 49 וברודווי. שלוש קומות של עיגולים צבעוניים מכל הסוגים וכל המינים: מתוקים, בובות, בגדים ועוד מיני שמונצס שרק אלוהים יודע מה עושים איתם. אבל שנינו היינו זקוקים לקצת מתוק, אז הוצאנו שקית שקופה, חיברנו למיכל הפלסטיק השקוף, הורדנו את הידית ומילאנו את השקית. לא הרבה מדי, קצת בשביל החיוך והטעם המתוק, ואפילו מצאנו כמה חבר’ה בכחול לבן.


ועכשיו למטרה לשמה הגענו לרחוב האורות המנצנצים, החנות של Disney, החנות חיכתה לנו בין רחובות 45 ל- 46 עם שלט דיסני מנצנץ ודי צנוע. בקומת קיבלה את פנינו קרוסלה בה הושיבו חלק מהדמויות של דיסני. ומלבד זה זכינו לעיצוב די סתמי של בובות דיסני וחולצות. כשהבנו שלא משם תבוא הישועה טיפסנו במדרגות לקומה השניה לאזור שבו הילדים יכולים לשבת ולצפות בלקט סרטי דיסני, בקומה הזו שלטו דמויות הסרט CARS, דמויות Toy Story ובסוף החלל אזור הנסיכות שם מסתתרת לה טירה ובה שלוש מראות נסיכותיות ביותר ורגילות להפליא. אחת הילדות ניגשה אלי ואמרה לי: את צריכה את השרביט. היא הגישה לי את השרביט ואני שקראתי על הטריק בכתבות סיקור על החנות החדשה נפנפתי נפנוף נסיכותי מעורר קנאה. בעקבות הנפנוף, המראה שינתה פניה וסרט של שלגיה הופיע לו על מסך המראה. אני לא התרגשתי, ובמלוא הרצינות פניתי למראה ושאלתי: mirror mirror on the wall who is the fairest of them all? אבל למראה היתה אג’נדה משלה עם סרט משלה. המראה עשתה אותי קצת עצובה, גם כי היא לא סיפקה לי תשובה אמיתית, וגם כי כל הקטנות, שלבושות בבגדי נסיכות בהו בשרביט הקסמים ורצו כזאת הביתה לא מבינות שבבית הקסם יתפוגג, אך מהר מאוד העצב פינה מקום לתענוג צרוף כאשר הגדול פנה אלי וטען שזה לא פייר שהקטן שלנו אף פעם לא מקבל משחקים חדשים ומשחק רק במשחקים משומשים (ממש רחמים…). הגדול לא ויתר, הוא החליט לפנק את אחיו הקטן ולקנות לו מחיסכון דמי הכיס שלו מתנה, שתי מכוניות מהסרט CARS, כן! הגדול הצליח בגדול, כי הקטן שלנו לא מרפה מצמד המכוניות כבר 24 שעות. הוא אוכל איתן, רואה איתן טלויזיה , הוא קורא איתן ספרים, מצחצח איתן שיניים והולך איתן לישון. כן הקטן מאושר.


כך נגמר לו עוד יום של בילוי משותף, יום שבו התחרות עם עוד אח ואחות זזה הצידה וכל שנשאר הוא שיחות מקסימות, הרבה סודות וזמן שהוא רק שלי ושלו.

לסיכום – MOMA ציון עשר, Disney מקבלים ממני ציון חמש, רק בגלל שלא מקובל עלי שחברה שאחראית על ממלכת הדימיון מספקת חנות כל כך סתמית ולא מעניינת, בוווווווו

 

מהומה על לא Moomah


שבוע קשה עבר על כוחותינו, זה השבוע הזה שמגיע כל שנה במלא עוצמתו בפברואר, זה השבוע שמישהו שם למעלה החליט להתעלל בכלל ההורים שלא נוסעים למקסיקו או לקאריביים ולהשאיר את הילדים לחופשת אמצע חורף (Midwinter Break) בבית. אם יש חופשה ששנואה עלי ביותר זו החופשה הזו. פברואר הוא בדרך כלל חודש קר, למרות שהשנה הוא פינק אותנו באביביות מה, ובכל זאת הילדים וגם אנחנו, איך לומר… קצת עייפים מכל החרפת הזו, שקצת חירפנה את כולנו, ולכן אחרי סופשבוע שהיה עתיר פעילויות מוזיאון ושוב החלקה על הקרח (הפעם עם אבא), אחרי שניסיתי בכל חירוף נפש לחקור כל אתר ובלוג הורים שקיים באזור ולמצוא משהו בעיר הזו שיתאים לקשת הגילאים וההעדפות שקיימת בביתנו, אחרי שנעניתי פעמיים בשלילה, פעם ביום חורף קר מתחת לאפס שהילדים לא הסכימו להחליט לאן נלך והעדיפו לריב, ואחרי שהגדול אמר לא למקום ההוא והיא אמרה לא למקום האחר, ולבסוף החליטו לא להחליט ואמרו: רוצים בית!, ואחרי ששוב ביום שישי כשהגשם ירד במלוא עוצמתו, והילדים אמרו: רוצים פיג’מות ורוצים בית הרמתי ידיים, שיעשו מה שהם רוצים. אז שיחקנו בבצק, והכנו עוגיות שוקולד צ’יפס, וזהו זה כמעט נגמר. זה לא שלא עשינו כלום… הזמנו חברות לישון אצל האמצעית, וחברות אחרות התארחו לימים שלמים, הצלחנו להינות מיום שמש ולרכב על אופניים בפארק וגם לתכנן תכנון רומנטי של פיקניק וכדורגל בפארק עם החברה והילדים שלה, אבל אחרי 5 דקות האמצעי שלה והאמצעית שלי אמרו קררררר, השארנו את הגדולים לשחק כדורגל עם אמא שלישית שהסכימה לקפוא מקור, וחזרנו אל החברה הביתה, לעוד הרפתקאה ביתית….

אחד מהמוקומות שהצעתי ונידחו על ידי הגדול בתרועות רמות, ואילו האמצעית ממש רצתה ללכת אליו, היה ה- Moomah, ולכן סיכמנו שמכיוון שמזמן לא היתה לנו דייט רק של שתינו בלי אף הורמון גברי קטן, קבענו לנסוע לשם היום ל- mommy playdate. לקחנו את הרכבת הכחולה ל- Canal St, ומרחק שני בלוקים מהתחנה עם המון תנועת מכוניות שזורמת לכל הכיוונים, מצאנו את עצמנו בשכונת טרייבקה בבית הקפה Moomah.

Moomah מיועד לקהל הורים שרוצים לשתות קפה במקום שנראה כמו בית קפה ולא כמו חורבה וליד שיהיו מנות ילדים שמכילות את המילה אורגני, ולפני שהם יספיקו להגיד “לרדת!” וההורים יענו: “לא! אסור לרדת” ואז הילדים יצרחו וההורים יקפצו מהכסא ויגידו: “טוב אני מוציאה אותו” ואז הוא יגיד :”טוב, אני אקח אותו לסיבוב” ואז הוא יחזור ויגיד” “טוב, יאללה, אולי נלך?” והיא תביט עליו במבט של “כבר????” אז במקום כל זה ב- Moomah מוכרים במחירים לא זולים פרוייקטים של יצירה עליהם משלמים ביחד עם האוכל. למרות המחיר, הפרוייקטים מקסימים, יצירתיים, עשויים מחומרים ממוחזרים ונוחים לתפעול של הורים וילדים. אפשר ליד שולחן האוכל, לילדים שאוהבים לשלב ביס ועוד משימות, והכי טוב לבית הקפה שתיקחו איתכם את האוכל ותעברו לשולחן היצירה כי ככה אנשים שרוצים רק לאכול ולא ליצור מקבלים שולחן. הגענו עם אמצעית רעבה. הזמנו לה פסטה ולי סנדוויץ עם סלט, ועם בטן מלאה ועוגית שוקולד צי’פס על צלחת עברנו לשולחן היצירה להכין את שרשרת הבד שהיא בחרה. הפרוייקט הגיע בקופסא יפיפיה שכבר הומרה לתיבת תכשיטים. בתוך הקופסא מצאנו את כל הקומפוננטים הנדרשים. הבחורה שאחראית על אזור היצירה הסבירה לנו מה עושים, אחרי שעזרתי לאמצעית להשחיל את החוט למחט (שלא דוקרת בכלל), ואחרי שקצת עזרתי לה להשחיל את החוט והמחט על חתיכות הבד ואחרי שננעצו בי זוג עיניים זועפות שאומרות: “אמא אם לא תתני לי לבד את תסתבכי!” עברתי לצילום והיא לעשייה תוך כדי נגיסות מהעוגיה.



באיזשהו שלב האמצעית איבדה את זה, וזה היה הרגע בו עברנו לחדר השחור בו נמצא מיצג וידאו בשם: היער הקסום. החדר חשוך עם נורת אולטרה סגול ומצלמת וידאו שמקרינה יער קסום וחביב לילדים על הקיר ועל הרצפה נעות להן טיפות צל שכאשר דורכים עליהן הן נשברות וזזות הצידה. האמצעית רקדה, וקיפצה בין פיסות האור, עד שנמאס ועברנו ללוח הקיר וציירנו יחדיו. להורים שלא מעוניינים להיכנס ליער הקסום עם הילדים (בעיקר הגדולים יותר) ובכל זאת מעוניינים לפקח על הנעשה בפנים, הם מוזמנים לצפות מאזור מתחם שולחנות הישיבה במסך הטלויזיה שמקרין את מה שקורה בתוך החדר של היער הקסום (funky forest).
כשסיימנו להשתולל ולצייר על הלוח, חזרנו לשולחן היצירה לסיים את פרוייקט השרשרת, ועוד פרוייקט שהאמצעית אילתרה ואז היא אמרה מספיק ודי! הולכים.

לסיכום, נחמד לילדים עד גיל 8 שאוהבים פעילויות יצירה, רק תזכרו שההוצאה לא תהיה קטנה, פרוייקטי היצירה נעים בין 18 $- 32 $ (ליחצו על הקישור כדי לראות את המבחר שהמקום מציע). בסך הכל בילינו שעתיים לא רעות בכלל ב- Moomah.

מכיוון שמזג האויר חייך אלינו ואמא-mommy קצת התגעגעה לסוהו, צעדנו לבושות סגול (כפי שדרשה האמצעית) לעבר הסוהו. בתחילה האמצעית היתה עסוקה בנאום קורע לב, חימה והרבה כעס על כך שהחורף הזה לא נגמר, הנאום היה ארוך ומלא אמוציות, אבל לשמחתי מהר מאוד קרצו אלי חנויות ובתי הקפה של הסוהו, ואז הסתובבתי אל האמצעית ואמרתי לה: אמצעית אני מבינה אותך, גם לי נשבר מהחורף הזה, אבל מאוד נעים בחוץ ויש כל-כך הרבה מקומות יפים פה, אז חבל, תסתכלי קצת מסביב. היא הסתכלה אלי, חייכה ואמרה, את צודקת בואי ניכנס לחנות הזו, ואמא, אני רעבה, יש משהו לאכול? כך החל צהריים של שיטוט של אם ובת בין חנויות הסוהו, לא כל כך היה חשוב המה, זה פשוט היה כמו שתמיד חלמתי, שתינו ביחד, חברות. ועם משפט מנצח: אמא, זה היה היום הכי בחיים שלי.


ולפני סיום הנה שתי קטנות ומתוקות שכיף לנשנש תוך כדי שיטוט בסוהו:
Vosges Chocolate – משום מה, לאן חשוב לאן אני אלך בסוהו אני תמיד נתקלת בחנות השוקולד הזו. מכיוון שהאמצעית נעשתה חובבת סגול אובססיבית, הזמנתי אותה לבדוק את החנות (הגענו בגלל העיצוב, נשארנו בגלל המתוק). ליד חלון הזכוכית בכניסה מתפרש שולחן הבר שמאפשר מנוחת פינוק עם כוס קפה שניתן לרכוש במקום ושוקולד . על השולחן חיכתה לנו צלחת טעימות שוקולד עמוסה שברי שוקולד וקראמל, יאמי.
Baked by Melissa – אם יש משהו שאני אוהבת, הוא לחטוא בקטן. Baked by Melissa הינה רשת מיני קאפקייק שמצליחות בנגיסה אחת להתמוגג על מספר של טעמים. ובכל זאת עם שלוש חנויות שמפוזרות בעיר. החנות בסוהו ממוקמת ברחוב ספרינג (והפינה של רחוב ברודווי), האמת זו לא ממש חנות, זה יותר דוכן/קיוסק קטן של קאפקייקים ננסיים במבחר טעמים ייחודיים ובכל חודש יש את טעם החודש. שלושה קאפקייקס קטנים עולים 3 $, ויש אפשרות גם ליותר. מבקשים בחלון של הקיוסק, מקבלים והולכים. וכמובן אם לוקחים יותר, תוכלו להתענג על קופסא מגונדרת שתוסיף הרבה לשיק של העוגונות הקטנות והחמודות האלו. קטן! אבל סופר טעים. והחיוך שנמרח עם כל ביס על הפנים של האמצעית…אחחחחח

 

צעקות בוויליאמסבורג


כחלק מהניסיון שלי לצמצם עלויות שופינג לשלושה ילדים, נרשמתי לכל מיני אתרים ששולחים הרבה מיילים מציקים, אבל מדי פעם גם שולחים איזה קופון שווה, ואחד כזה קפץ לי השבוע לתיבת הדואר. הקופון סיפר לי בהתרגשות על משחקייה חדשה בשם Klub4Kidz שנפתחה ב- Williamsburg ומאפשרת לכל מי שמעוניין לרכוש את כרטיסי הכניסה לילדים בחצי מחיר. גיליתי ש Klub4Kidz החדשה נפתחה עם הרבה תופים ומצילות ברשת האינטרנט הניו-יורקית-ברוקלינאית ואיכשהו פסי המידע פיספסו את הרחוב שלי. אחרי מחקר קטנטן על המקום, כפי שיאה לאמא-mommy מודרנית עשיתי forward לעדכן את אמהות חברי ילדי על המבצע והזמנתי אותן להצטרף להרפתקאה. חברה אחת נענתה לאתגר וסגרנו על ראשון בבוקר. היום. ומכיוון שבסופי השבוע המקום סגור מהצהריים למסיבות יום הולדת, נדברנו להיפגש ב- 9:30 במשחקייה ולנצלה עד תום. ביחסי הציבור על Klub4kidz גיליתי מערכת מגלשות ומנהרות, משחקיה לקטנטנים, קיר טיפוס, קפיטריה צבעונית ואפילו אפשרות לסגור את המקום בסופ”ש לצורך ימי הולדת במחיר לא ממש שערורייתי, כמו הרבה מקומות אחרים באזורינו.

עם Williamsburg, יש לי מן יחסי אהבה-חרדה. זה מסוג המקומות שאני מרגישה שאיך שאני לא אגיע ומה שאני לא אלבש, אני ארגיש די מעפנה. Williamsburg היא האזור החדש של המגניבים (בדגש על ה-מ’), של המוסיקאים, של האומנים, של הדוגמניות. אני יודעת שיש שם גם משפחות והרבה, אבל עדיין, האזור הזה נתפס אצלי בהחלט מחוץ לתחום, אז למשחקייה ב- Williamsburg הרגשתי קצת יותר בטוחה לנחות, בכל זאת זו הזירה המוכרת שלי, בחיק ילדים והורים, נו…קצת פטאתי. בהחלטיות רבה עזבנו הבוקר בדיוק בזמן, כדי להגיע מוקדם ולאפשר לקטן להינות משעות העירנות שלו כמה שיותר, כי אם יש משהו שהקטן אוהב לומר שוב ושוב במהלך היום זו המילה Playspace שמשמעותה: משחקייה.
כשהגענו ל- Bedford Avenue פינת רחוב N4 שזה גם מרכז העיינינים של החבר’ה המ-גניבים, נהננו מחנייה שחיכתה רק לנו, משכימי הקום, התייצבנו מול דלת הכניסה כשהילדים בטוחים שעוד סגור שם, אבל עם אמא-mommy לא מתווכחים, היה כתוב פתוח מ- 9:00 ופתוח היה. נכנסנו, הראנו קופון מודפס, הורדנו נעליים נשארנו עם גרביים (מזל שאין חורים), חתמנו על מגילת העצמאות שאומרת שאנחנו מסכימים שיקרה הכל לילדים שלנו רק שישחקו ויעזבו אותנו בשקט והתיישבנו לחצי שעה של שקט כמעט מופתי, האופוריה ותחושת הבעלות של הילדים על המתקנים נמשכה כחצי שעה ואז לכיוון 10:00 זה התחיל, עוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד משפחות הגיעו למקום ועוד ועוד ועוד רעש, צווחות, יבבות, צעקות וקישקושי שיחות הורים שהצטרפו לזמזום אחד גדול. חשוב לי לציין שבניגוד למה שרואים בתמונות ובשבחי ההלל שכולם מסביב הריצו על המקום, אזור המשחקים די קטן, והמשחקייה שקיימת עבור הפעוטות לא קיימת, מדובר במספר משחקים שפזורים בין השטיחים שמסביב לקומפלקס הלא גדול של המגלשות והמחילות, קומלפקס דמויי משחקיות מקדונלדס, רק טיפל’ה גדול יותר.



באזור 10:30 הקטן, שלא ממש התלהב מנחילי האדם שפקדו את המקום, הסתכל לאבא ישר לעיניים ואמר: Bye bye playspace. האמצעית היתה על סף משבר כי החבר של הגדול הגיע ולקח לה את האח, והבעל ואני התבאסנו כי בואו נגיד שיש מיליון דרכים אחרות שהיינו מעדיפים לבלות בהן את הבוקר הזה והן לא בחברותה עם כל חכמי Williamsburg. הבעל הצליח למשוך את האמצעית והקטן עוד חצי שעה, הוא מצא חדר צדדי שבו ניתן לצייר בשקט, ובינתיים אני העברתי שיחה נעימה עם החברה, עד ששמעתי את ה” יאללה הולכים” הסופי בהחלט. אספנו את הילדים, מעילים, נעליים, שיחה אחרונה בהחלט עם החברים, ונפרדנו לשלום ואני עדיין לא סגורה אם זה רק לשלום, או גם להתראות… נראה…ימים יגידו.

לסיכום הגדול נתן ציון 7 מתוך 10, האמצעית אם זה בלי חברים נותנת ציון 5, אם יהיו חברים אז היא מתפשרת על 7, והקטן הביא אותה בשלילי בזנטי!
סיכום של אמא-mommy, דבר ראשון, המקום חדש נקי ומעוצב יפה שזה בהחלט דבר חשוב. אבל כן! הוא לא גדול בכלל, ולכן אולי זה לא היה היום הנכון לבוא לכאן לביקור ראשון (או בכלל), מצד שני, יש לי תחושה שבעיר הגדולה שבה עלויות שכירת שטח גדול לצורך יצירת משחקיות ענק זה משהו יקר מדי, ולעד משפחות ניו יורק יהיו צמאות לאיזה ג’ימבורי אמיתי עם כל מה שבאמת צריך שיהיה בעיר הגדולה. יש לי תחושה שבאמצע השבוע הרבה יותר רגוע שם, ואני משוכנעת ששווה לעשות שם מסיבות יום הולדת לילדים. מבחינת גישה, למי שגר בברוקלין בפארק סלופ והשכונות ליד ובלי אוטו, קצת מורכב להגיע לשם, דווקא למי שגר במנהטן הרבה יותר פשוט להגיע עם הרכבת, המשחקייה קרובה מאוד לתחנת ה- L.

ואחרי שיצאנו וצעדנו לעבר האוטו, אני לא נכנסתי לאוטו אלא נפנפתי לילדים לשלום (חה חה חה) ונשארתי קצת לבדוק מה חדש ב- Bedford Avenue . דגמתי חנות ספרים, הצצתי בכמה בוטיקים, שתיתי קפה לא רע בכלל בקפה Verb שהוא בית קפה מאוד ברוקלינאי וינטג’י כזה, מטונף משהו, אבל מאוד מגניבי. מה שכן, הופתעתי לגלות שיש בשדירה הזו המון, אבל ממש המון בתי קפה, ושלא תבינו גם בשכונות אחרות בברוקלין יש הרבה בתי קפה, אבל ב- Bedford Ave זו ממש תופעה, בית קפה אחרי בית קפה… כנראה שאחרי שהמוסיקאים מנגנים ויוצרים כל הלילה הם צריכים לתדלק הרבה קפה….



ומכיוון שהיה קצת קר, ומכיוון שהרכבות קצת השתגעו בסוף השבוע, כדי לחזור הביתה הייתי צריכה לקחת את הרכבת מ- Williamsburg ל- Union Square ומשם לנסוע חזרה הביתה לברוקלין. ב- Union Square זה היה פשוט פשע לא לצאת מהתחנה ולצפות על הכיכר על ספסל בשמש החורפית ולאכול משהו, אבל הכיכר שכחה ליידע אותי שהספסלים לא נוקו מהשלג ולכן נאלצתי לעבור ל- Plan B ולראות מה חדש שם בחנויות הכיכר. והנה החדשות: מי שפספס/ה את השופינג של חג המולד, לא קרה כלום, עכשיו יש את ה- sales הבאמת שוות, כל המגפיים ב- 20% – 50% הנחה, וכל בגדי החורף צועקים תיקנו אותנו בזול בזול שנייה לפני שמחליפים את הכל לאביב. אז עזבו אתכם מלקרוא את הבלוג שלי, למי שיש חופש היום (כי יש אנשים שיש להם היום Long weekend) לעלות על בגדים יצוגיים ולצאת לקנות. להית’

(כולל הקטן שנאחז בידיו בגדול והאמצעית והובל אחריהם אחר כבוד לכל מגלשה, מנהרה ועוד)
 

Eataly


אני באה ממשפחה של ארבעה ילדים, לפני שתי אחיות ואח, ואני הקטנה שבחבורה. להיות האחות הקטנה, בהפרש ניכר משלושה אחים קרובים בגיל, השפיע ומשפיע מאוד על מי ומה שאני ואפילו על איך נראה התא המשפחתי שלנו. ודווקא כאן בתפוח מצאתי את אחותי הקטנה. היא מבינה אותי בכל רובד שקיים בתוכי, והיא עברה איתי הרבה משלבי המעבר לעיר הגדולה, היא אכלה איתי הרבה שעות של קיטורים, ותהיות, וגם הרבה הרבה שמחות
.
ומכיוון שהיא מאוד עסוקה, קבענו אחת לחודש ערב בנות. אני אחראית להיות זמינה כשהיא אומרת עכשיו, והיא אחראית להודיע לי שהגיע הזמן לערב בנות. ושתינו עומדות בהסכם הזה יפה מאוד כבר מעל שלוש שנים (לא טעיתי בספירה נכון?) וזה שהיא באה לשחק עם הילדים ב-Wii ושות’ לא נחשב, זה העסק שלה עם הילדים, לי יש את הזמן שלי.
והיום שוב נפגשנו לערב בנות, הפעם היא ביקשה Eataly ואני שמחתי לבדוק מקום חדש. נפגשנו במנהטן בשדירה החמישית ורחוב 23 לבדוק את הקומפלקס-שוק-סופרמרקט-מסעדות הזה. הרעיון הוא שאפשר, לטעום קצת, אפשר לשבת ולאכול, ואפשר קצת לאכול וקצת לקנות. והכל על טהרת איטליה, או כמו שמכנים את זה באתר: זה “Eataly זה קצב פעימות הלב של איטליה”.
את המקום הקימו מספר שותפים שביניהם שני השפים המפורסמים, Mario Batali, בעלים של הרבה מאוד מסעדות בניחוח איטלקי, אין ספור תוכניות בישול וספרי בישול והשפית Lidia Bastianich שגם היא ידועה מאוד בניחוח האיטלקי עם ספרי בישול, תוכניות בישול ושלוש מסעדות.

הרעיון הוא שכל אחד מנתב את הביקור במקום הזה למאוויים שלו, שוקולדים? מאכלי ים? בשרים? יין? קפה? מעדיפים לבשל? או שמעדיפים לקנות ולבשל בבית? זו הבחירה שלכם. זמני ההמתנה למסעדות הינם בין 40 דקות לשעה וחצי, אבל קל להמתין. יש שבחרו להמתין עם כוסית יין אותה ניתן לרכוש בבר היין והגבינות. מי שמעוניין באוכל קל, יכול להסתפק בבבר היין, הגבינות והנקניקים, ולעמוד ליד שולחנות גבוהים לשיחה (ללא כסאות). אחרים בוחרים בפיצה והפסטה, למעוניינים בארוחה אמיתית, ניתן לבחור בין מסעדת הבשרים, מסעדת הדגים, או המסעדה הצמחונית (כן! כן! יש להם גם מסעדה צמחונית). אנחנו בחרנו לעשות הכל הפוך היום. קודם כל החלטנו להמתין שעה וחצי למסעדת הדגים ועד שיגיע הזמן פרשנו לאזור הקפה כי אותי זה מרגיע, הוספנו ליד ג’לטו והעברנו שעה של שיחה נעימה ליד שולחנות הבר הגבוהים שבמתחם הקפה. לאחר45 דקות, ניגשנו בחזרה לאזור מסעדת הדגים והשולחן היה פנוי עבורנו. צללנו מייד לתפריט הדגים. איזה כיף. התפריט מאוד פשוט: דג שלם אפוי, פילה צלוי, דג שלם מטוגן. בכל יום משתנה המבחר בהתאם לדגים שנמצאים בהישג יד בשוק. אני בחרתי בפילה שהגיע פריך וטעים כל-כך ומתחתיו שעועית ירוקה וצהובה, כמובן ששכחתי לצלם כי אחוזי האלכוהול בדם עלו והשיחה קלחה. החברה לקחה סלט עם דג בקלה וטענה שהיה טעים מאוד. אז ממליצה? בטח ממליצה! בעיקר לחובבי הבישול ואוהבי שווקים. נכון זה שוק יותר מלוקק, אבל בהחלט חוויה נעימה. אם אתם שואלים אותי, נראה לי מתאים יותר לבוא למקום לארוחת צהריים, ובערב הייתי דווקא מגיעה לאזור בר היין והגבינות למפגש צוהל עם חברים.
Bon appetit

 

רק לרקוד אחרי הסופגניות