Posts Tagged ‘אומנות’

Disconnect to Connect

sneakers

לפני שבועיים כשרובכם חגגתם את סדר פסח אנחנו נסענו להרים. רצינו קצת לבד, רצינו קצת זמן משפחה. רצינו קצת טבע אחר.

ארוחת הערב, כמה ימים קודם לכן, השמענו טרראם של תופים והודענו לילדים שיש הודעה חשובה: נוסעים לאשוויל. ואז ברגע של רגע בלי שיחה, או הכנה מוקדמת הוספנו שזה טיול בלי מסכים. גם אנחנו, לא רק הם. זה זמן של ביחד, כמו בארוחת ערב, אף אחד לא נוגע במסך, לא בדרך ולא בכלל. רק בשביל לכוון את ה- GPS , או להתקשר לאחל למשפחה חג שמח, אבל חוץ מזה אין  מסכים ודי!

הכל היה בסדר עד הבוקר של הטיול. אחרי שהעמסנו על האוטו את המזוודות והאוכל, נכנסו לאוטו, או יותר נכון, חלקנו נכנסנו. הגדול עמד במדרגות החניה כשבידו האייפון הישן שעבר לשימושו. ומחא! כילד שמקבל באזור 150 טקסטים ביום מחבריו לכתה, להשאיר את האייפון בבית שקול למשמעות שהוא ללא חיים. או לפחות כך הוא הודיע לי אתמול כששאלתי אותו מתי הטלפון שלו יפסיק לזמזם? תשובתו היתה: “אמא-mommy יש לי חיים!”. זה היה קצת עצוב לגלות שהבן הגדול שלי חושב שהחיים נמצאים בתוך המסך הקטן הזה. אבל אלו הם החיים של חלק נכבד מאיתנו ושל ילדינו ויש בזה טוב, אבל לפעמים גם צריך לעצור ולהסתכל מסביב, משהו שהגדול שלנו שכח לעשות.

אז אחרי עוד מספר חילופי משפטים יצאנו מהבית עם התחלה לא משהו וללא האייפון של הגדול, אבל עם הגדול. כן הוא זעף. כן הוא מאד כעס. אבל אנחנו עברנו לתוכנית האומנותית. לכל אחד מחמשתנו יש שעה להפעיל את תושבי האוטו בכל דרך שיבחרו: מוסיקה, משחקים, חידונים, או דממת אלחוט הכל עובד. הראשון היה אבא ושמענו מוסיקה. זוהר נפסל על ידי הילדים. אז ויתרנו. בדקה ה- 61 הקטן נכנס לתמונה. הוא בחר לאתגר אותנו עם איות מילים- Spelling Bee. זה חמוד שקטן בוחן את כולם וזה קצת פחות חמוד שאמא-mommy היתה הראשונה להיפסל בכל סיבוב. Oh well…

את הדקה ה- 121 הוביל הגדול. בתחרות A ועד Z. איך זה עובד? מחפשים על שלטים ורק שלטים (מכוניות לא נחשבות) מילים שמתחילות באותיות ה- ABC לפי סדר עולה. קודם מילה שמתחילה ב-A , אחר כך B, אחר כך C – הבנתם את הרעיון. לא פשוט המשחק הזה ומעביר זמן ארוך מאד בנסיעה וזה יותר שקט ב- Minion Rush. עד שמגיע רגע של תסכול כשהאות למלה הבאה שאתם צריכים נשארה מאחור ולעולם לא תשוב…

איזה כיף לעשות מסלול הליכה שהוא לא סביב אגם

waterfall

איזה כיף לעצור בדרך ולשתות קפה טוב בבית קפה מקומי מדליק ב- Winston Salem

coffee

איזה כיף לעמוד למעלה ולצפות על הנוף למרגלות ההר

view

איזה כיף לעשות פיקניק בטבע – גם אם האמצעית עושה קצת פרצופים

איזה כיף להגיע לעיר, להתעקש ללכת ל- Downtown  למרות שכולם רוצים למלון ולגלות עיר חמודה להפליא.

coocoo

וכן, אתם בטח מכירים את הרגע הזה שלא ממש כיף, לרוב יש פרצוף חמוץ והם  לא רוצים להסתובב באזור הגלריות, ואז דווקא שם במקום הלא צפוי הכל משתנה ב-180 מעלות. הציורים מדליקים, יש צלוחית עם שוקולדים שאפשר לקחת בלי לבקש רשות ואפשר גם להיכנס לסטודיו של הצייר והי! הוא גם נותן לילדים לנגן ביחד איתו על התופים.

drums

Asheville התגלתה כחמד של עיר. עיר שמלאה באינסוף צבעים, צבעים של אומנות ואנשים צבעוניים: סטודנטים, תיירים, אומנים וגם מקומיים. זה היה הרגע שהבנתי שקצת התגעגעתי לצבעוניות הזו, למבחר, לשוני בין האנשים, לעיר שנראית כמו עיר, שקשה למצוא בה חניה ועם חנות ספרים מקומית קצת מאובקת שקונים בה קפה וקוראים ספר על הרצפה. לחנויות שנמצאות במרכז העיר ולא במרכז מסחרי שחייבים להגיע אליו עם מכונית כשליד תמיד תהיה איזו רשת fast-food.  טוב, לא כזה גרוע במקום שאנחנו גרים בו,  יש גם הרבה פנינים. אבל אנחנו מצאנו את הפנינה שלנו ב- Asheville, NC מגדול ועד טף. אזור האומנים עם הגלריות, הטבע, ה- downtown עם אינסוף מסעדות ובתי קפה מעולים. ומסביב טבע חי.

art

ואז הגענו למלון והבריכה היתה סגורה אז פתחנו טלויזיה וכשכולם (כולל הבעל) נרדמו אני העליתי תמונות לפייסבוק. ששששש

 

 

Wendy


ניו יורק לוהטת כבר למעלה משבוע, חם בחוץ, חם מאוד. לכן רוב הדברים שאני מחפשת לעשות עם הילדים במהלך ימי החופש סובבים סביב מבחר מתקני המים השונים שיש לעיר להציע. הפעם ניצחה Wendy.

כשהגדול ואני ישבנו לתכנן את השבוע של הבנים איתי הצעתי לו לנסוע ל- MOMA P.S.1 בקווינס (לונג איילנד סיטי) ולבדוק את Wendy  שהיא מיצג ארכיטקאוטלי אקולוגי. Wendy עשויה מחומר ממוחזר שמאפשר לך להתקרר באמצעות מים שהיא מפזרת, היא מוציאה אויר קר שמצנן אותך והכי חשוב בקיץ הזה Wendy תנקה את זיהום האויר ברמה שמשתווה לזיהום שיוצרות 250 מכוניות. טיפה בים כשמתייחסים לניו יורק והעולם בכלל, אבל מבחינתי כל דבר שמוגדר כתרבות ואומנות ומייצר דו שיח בנושא עם הילדים, הוא בגדר הזדמנות לחשוף אותם לעוד דברים בעולם שלנו מקודש. הגדול נתן אור ירוק לביצוע. עלינו על ה- G  הירוקה ובמרחק 25 דקות מהירות  מפארק סלופ, הגענו ל- Long Island City בקווינס שם ממוקם מוזיאון ה-  MOMA PS1 שהינו מוזיאון שמציג אומנות קונטמפוררית ונמצא מרחק יריקה מתחנות סאבווי. הגענו מוקדם מדי. באמצע שומקום. אין ממש לאן לברוח מהשמש היוקדת, אבל רגע, מעבר לכביש גילינו מתחם גרפיטי מאוד מרשים שהתפרש על פני בלוק שלם. מסתבר שמתחם הגרפיטי, 5Pointz שמו, הינו המכה (Mecca) הרישמי של אומני הגרפיטי שמגיעים מכל רחבי
תבל כדי לצייר עליו. אז חצינו את הכביש המהיר וב- 30 הדקות שזחלו לאיטן ועם שני בנים רע-בים!!! ארגנו פיקניק מהיר על המדרכה המוצלת ליד אומנות הגרפיטי.

בינתיים בזמן שבחנו את מבנה המוזיאון המאוד מרשים פנה אלי הקטן ושאל מתי כבר ניכנס לבית הספר??

PS בארה”ב הם ראשי תיבות של Public School.
“קטן, זה מוזיאון, לא בית ספר”, אמרתי לו.
“אז למה קוראים ככה למוזיאון הזה?” הקשה הגדול ומכיוון שהזמן לא זז, פנינו לידידנו המסור גוגל שעידכן אותנו שעד 1963 המבנה בו ממוקם המוזיאון אכן היה בית ספר, ולא סתם! המספר 1 מסמל שהוא היה ה- Public School  הראשון בקווינס. כבוד. ותודה לבנים שממשיכים להעשיר את הידע של אמאmommy.

ב-11:55 הגדול זירז אותנו לחצות את הכביש ולעמוד ראשונים מול דלת המוזיאון. לפתע משלושה אנשים ועץ צעיר מדי שלא מפיק צל, הפכנו להמון רב של אנשים. אין לי מושג מאיפה כולם הגיעו, אבל זו אחת מנפלאות העיר הזו, שבכל מקום שיש אומנות תמצא גם אנשים שצמאים לראות אותה גם במקום שכוח אל כמו זה. הקהל שפקד את הדלת חיכה שסומסום תיפתח ונוכל להיכנס ולפגוש את Wendy ואת המוזיאון.
כשנפתחו הדלתות באיחור של שתי דקות (נו נו נו), הלכנו מהר מהר אמא!!! להכיר את Wendy הכוכב הכחול. הבנים התלהבו מאפשרויות המשחק במים אבל ביקשתי בסמכות אמאmomit לחכות עם להרטיב את הבגדים לאחרי שנבדוק את יתר תערוכות המויזאון, ובדרך החוצה נדאג לסיים את הביקור במקלחת צוננת ומשחק במים. הבנים נענו בשימחה לבקשתי וניכנסנו מהחצר בה פגשנו את Wendy אל המוזיאון עצמו. טיפסנו בין קומות המוזיאון (שבהחלט מרגישים בו את היסטורית בית הספר) כדי לבחון את המיצגים השונים.
אני חייבת לדווח שמאוד נהניתי מהביקור עם הבנים במוזיאון, המוזיאון מאוד ידידותי לילדים, או לפחות התערוכות שהיו הפעם היו מאוד ידידותיות. יש משהו באומנות מודרנית וקונטמפוררית שמאפשרות לילדים למצוא עניין באומנות עם הרבה סקרנות ובלי שיפוטיות. מתוך כלל המיצגים רוב המוצלחים היו בקומה הראשונה בתערוכה של Lara Favaretto: Just Knocked Out .

מיצג ירקרק שנראה כמו קוביה ענקית עשויה כולה מקונפטי ירוק.

באחד החדרים הסמוכים חיכו לנו מברשות של שטיפת מכוניות שהסתובבו ולא הסתובבו. הקטן החליט שהן רוקדות ורקד יחד איתן ולא הספיק להתמוגג מאיך הן משנות צורה, הגדול מייד חישב סטטיסטיקות ובדק עם השומרת אם יש שלב בו כל המברשות מסתובבות ביחד.

לפני סיום ישבנו על הרצפה בחדר גדול כשסביבנו עשרות רמקולים והקשבנו לצלילי מקהילה שבקעו בכל פעם מקבוצת רמקולים אחרת. מרהיב. ירדנו במדרגות בדיוק כשהקטן ממש איבד את זה לחלוטין, עצרנו לחטיף וחזרנו לחצר למפגש פרידה מרגש עם – Wendy. פחות משלושים שניות אחרי היו לי שני בנים מאוד רטובים ומאוד מחויכים.  ליתר בטחון שוב בדקתי עם הבחור מהמוזיאון אם מותר להירטב ואם מותר לגעת בבריכות המים ואם מותר לשחק באבנים הקטנות בתוך המים ונעניתי בחיוב. בילינו עם Wendy קרוב לחצי שעה מאושרת ומקררת, החלפנו בגדים רטובים וחזרנו הביתה עם שני בנים שנתנו ציון גבוה במיוחד למוזיאון. ממליצה בחום.