Posts Tagged ‘ריח של בצק’

The Good Old Pita Smell

pita2   

פעם, ממש מזמן כשהוא ואני עוד לא היינו נשואים וגרנו כמו כל זוג צעיר ברמת-גן מצאתי עבודה במנפאואר. בכל בוקר הייתי לוקחת את האוטובוס מהרוא”ה פינת חיבת ציון לרחוב הרצל והולכת ברגל לז’בוטינסקי 90 ומשהו לבושה בחולצה לבנה ומכנס כהה. אין לי מושג איך הרחוב הזה נראה היום, אבל אז הרחוב קושט באינסוף מאפיות, או לפחות ככה זה הרגיש מדי בוקר. ברגע שהרגליים נגעו ברצפת הרחוב החלה המלחמה היומית שלי בריח הבצק. הריח הזה שלוקחים עמוק עמוק אל תוך הבטן, המוח מסתחרר ומוציא אחחח ארוך ואז הרוק ממלא את הפה, ואני יודעת שכל ביס כזה שווה אינסוף קלוריות ובתור מישהי שתאלץ להילחם כל חייה בקלוריות שאפתי את הריח והמשכתי ללכת שיכורה מריח הבצק האלים אל המשרד. כן אני אוהבת את ריח הבצק יותר מגלידה ויותר משוקולד, או לפחות אם אפשר לשים קוביית שוקולד מריר בלחם, או פיתה טריים טריים אני לא צריכה הרבה יותר. ונחזור להיום. בארה”ב אין בצק טעים. יש בצק אלים. בצק שלא יודע לדבר אלי, בצק שיכול להישאר בחנות, ואני ממש בסדר עם זה. אז התרגלתי. לא ממש מנסה לטבול לחם יבש בשמן זית ובלסמי, מדי פעם נופל עלינו איזה לחם טעים, אבל את הריח הזה אני שומרת לביקורים בישראל כשאני נכנסת לסופר ועומדת ליד איזור המאפייה או כשאני משוטטת ברחובות יפו, או ירושלים.

ואחרי שנה בצפון קרוליינה חזר החשק לנסות ולבדוק מקומות חדשים, מקומות שמחזירים את הטעם לחיך, מקומות שגורמים לעצום עין ולהשמיע גרגור קטן בגרון. מקומות שמציגים אומנות ואני עומדת לבדי מול תמונה ומחייכת. לפעמים בתוך מערבולת החיים צריך לאמר לא לדברים אחרים כדי להחזיר את הדברים שאנחנו אוהבים אל תוך החיים. ואז בסוף פגישת אימון הלקוח מספר לי על האוכל ההודי שהוא יכין לבקשת ביתו ל-200 האורחים בחתונת הבת שלו שתהיה בקרוב. הוא מטייל בכל העולם ושנינו מוצאים מכנה משותף סביב הפתיחות לתרבויות שונות. הוא הודי מוסלמי שנשוי ליפנית אמריקאית. אני מסתובבת כבר שנה עם carving מטורף לאוכל הודי טוב ואחרי שאני מקשיבה לכל הסיפורים על התבלינים והאוכל ההודי שהוא אוהב לבשל, אני שואלת איפה יש מסעדה הודית טובה באזור, כי מאז שעברנו מניו יורק יש לי חשק עצום לאוכל הודי. והוא אומר בחצי ייאוש שאין אף מסעדה ממש טובה באזור שלנו. הוא מציע אילו תבלינים לקנות ולהתחיל לבשל לבד ואז בחצי אגב שואל אם כבר בדקתי את “מאפיית בגדד”. מאפיית מה? אני שואלת. “מאפיית בגדד, יש להם פיתות מעולות, את חייבת לבדוק”.

לא מזמן האמצעית ואני נוסעות לחפש מתנות לחגים לשכנים ולמורים ואני יודעת שמאפיית בגדד ממש כאן ליד. אני מחנה בכניסה. הבעלים יושב בחוץ, על כסא, מחייך אלי כשאני מושיטה יד ופותחת את הדלת, והריח, אחחחח, הריח. אני נושמת עמוק אל החזה. האמצעית עוד לא ממש מבינה מה קורה. אשתו מכוסה בכיסוי ראש ולובשת ג’לבייה סגולה מחייכת אלי. אני נוגעת בשקית של פיתות שצורתן מזכירה קצת סמבוסק. היא מבחינה בעייני שמחפשות ושואלת אם באתי בשביל הפתות. אני אומרת שכן והיא עושה לי סימן עם היד ולוקחת אותי לארגז עץ ליד תנור האבן. ואני צופה בהן יושבות שם בפנים, זו על זו, חמות חמות. אני לוקחת שקית ניילון ואוספת אותן כשהרוק ממלא את הפה. אני שולחת טקסט לבעל ואומרת לו שישים את כדורי הפלאפל הקפואים בתנור ושאני תיכף מגיעה עם הפתעה טעימה. אני מגיעה עם 10 פיתות חמות שממלאות את המכונית שלנו בריח שרק מי שאוהב בצק וריח של פתה טרייה יבין. כמובן שאני לא עומדת בפיתוי ובוצעת חתיכה מהפתה. קודם אני נותנת לאמצעית ואז אני לוקחת ביס. שתינו עוצמות עינים ומגרגרות. היא מבינה. “זה כמו באבולעפיה”, היא אומרת. ואני עוצמן עיניים באישור ואומרת לה: “איך שאני התגעגעתי לריח הזה!”.

pita1אתמול בדרך חזרה מסידורי הבוקר, עצרנו עם הילדים במאפיית הפיתות. הגדול ואני נכנסו למאפייה. הבעל נשאר עם האמצעית והקטן באוטו. הפעם כבר לקחתי 20 פיתות רכות וחמות. “אמא-mommy תוסיפי עוד אחת, חייבים אחת בשביל הדרך”, אומר הגדול. יצאנו עם שתי שקיות נייר עמוסות בפיתות חמות והריח הציף את המכונית. חלקתי לכולם מהפיתה והאמצעית הסתכל עלי במבט נוזף ואמרה: “אמא-mommy תאכלי גם את!” כן הקלוריות, אני עדיין נלחמת בהן, אבל האמצעית לא ויתרה.

הילדים נשארו בחוץ לשחק, הבעל חתך ירקות, ומכיוון שטיגון אצלי זה רק בחנוכה, הכנתי את המתכון של כדורי הפלאפל האפויים שכל המשפחה (כולל הבעל!) אישרה ומבקשת עוד! אז שלום לכדורי הפלאפל הקנויים שעולים יותר מזהב, ותודה לאפרת שכותבת את הבלוג הנפלא “מה את עושה כל היום” ושגם עזרה לי עם עוגיות טבעוניות למסיבת העוגיות מהפוסט הקודם.

בתאבון!

 

מספר הערות: לא חשוב אילו אגוזים תוסיפו למתכון, אפרת מציכה פיסטוק – קשה למצוא כאן במחיר נורמאלי אז הוספתי קצת קשיו בפעם הראשונה. אז אל תזייפו תוסיפו כוס שלמה של אגוזים טחונים, כי כשלא מוסיפים הכדורים נמעכים בתנור. האגוזים הטחונים (אני השתמשתי בקשיו) מייבשים את העיסה. אני קונה גרגירי חומוס בקופסת שימורים ללא תוספים. עם הכנות ואפייה חצי שעה ואתם עם 20 כדורי פלאפל יאמי!!!!

פלאפל ירוק ואפוי /כ- 25 כדורים (מתכון מהבלוג אז מה את עושה כל היום?)

falafel 

חומרים:

חופן פטרוזיליה, חופן כוסברה, כמה עלי נענע (10-15) וגם שמיר אם אתם אוהבים (סה”כ תבלינים ירוקים בכמות שממלאת כוס לא דחוסה)

כוס פיסטוקים מקולפים (תטעמו שהם טריים וטעימים)

2 כוסות גרגרי חומוס מבושלים/מקופסא 

3 כפות שמן זית

2 שיני שום

חצי בצל קטן מקולף

כף קמח כוסמין או כל קמח אחר

כפית כמון

כפית אבקת סודה לשתיה

חצי כפית מלח

– – – – – – 

למי שמעדיף לבשל את גרגירי החומוס בעצמו: יום קודם – משרים כוס (או יותר – כי זה ממש טעים וישר מכינים עוד) גרגרי חומוס ל 12-24 שעות

(ממש ממליצה להשתמש בגרגרים שלא שכבו על המדף בסופר 9 שנים – קנו חומוס בדוכנים בשוק או בחנויות עם תחלופה גבוהה)

מבשלים את הגרגרים עד שהם רכים מאד (כשעה-שעתיים ולהוריד את הקצף תוך כדי)

 – – – 

הכנת הפלאפל

מחממים תנור ל180 מעלות

במעבד מזון שמים את עשבי התיבול ומפעילים לכמה שניות לקיצוץ גס

מוסיפים את הפיסטוקים ומפעילים שוב לקיצוץ גס

מוסיפים את כל שאר החומרים – חומוס, בצל, שום, שמן זית, כמון, קמח וסודה לשתייה

מפעילים עד שכל העיסה אחידה ומעורבבת היטב – אך לא יותר מידי – כמו בתמונה

(זה נחמד שיש חתיכות קטנות)

 

מכדררים כדורים חמודים ומניחים על נייר אפיה – לא צריך לעשות רווחים גדולים

כדאי להכין קערת מים כדי לטבול בה את הידיים בין כדור לכדור כיזה קצת נדבק לידיים

 

אופים 15 דקות על טורבו, או עד שהכדורים משחימים קלות, אפשר להוציא אחד ולטעום אם מוכן

הי – אמרתי אחד!!:)

 

רצים בחזרה למעבד מזון ומכינים עוד נגלה – זה מה-זה טעים!!

 

**אין לכם מעבד מזון? קוצצים את עשבי התיבול קטן קטן עם סכין גדולה מכניסים את הפיסטוקים לשקית ושוברים עם דופק שניצלים עד שהם שבורים לחתיכות ממש קטנות מועכים את גרגרי החומוס עם מועך פירה מערבבים את כל החומרים היטב