Posts Tagged ‘שלג בניו יורק’

NY Snow vs NC Snow

snow1

לפני שעברנו לצפון קרוליינה אחד הדברים שהכי קסמו לי במעבר היה מזג האויר. Mild – זו המילה שכולם השתמשו בה כדי לתאר את מזג האויר. 4 עונות – גם בביטוי הזה השתמשו הרבה. וזה באמת נכון חם פה הרבה יותר מבניו יורק, כשהם מתחילים ללבוש מעילים, אנחנו עוד מסתובבים בחולצות קצרות, או ז’קט וצעיף בשביל הפוזה.

אז בשנה שעברה כשהתקשורת רעשה מסופת השלג שמתקרבת אלינו ובתי הספר נסגרו, ישבנו בבית וחיכינו. למחרת בבוקר כשפתחנו את הדלת וחיכינו לשלג הגדול. בקושי שני סנמטימטרים היו שם. אבל מי שכן היה איתי 3 ימים בבית היו הילדים. מכיוון שאין פה הרבה ימי שלג אין את התשתיות שיש בניו יורק לפנות את השלג במהירות מהכבישים ואם יש קרח על הכבישים בגלל הטמפרטורה הנמוכה, אף אחד לא רוצה על הראש שלו תאונה של אוטובוס צהוב בדרך לבית הספר. אז סוגרים. שבוע אחרי אנקדוטת השלג – כשוחרי קרבות שלג עקובים מרגליים רטובות וקפואות בעיר הגדולה הבעל ואני גיחכנו כשהודיעו שסופה קריבה ובתי הספר יסגרו בצהריים. אם אחרי 24 שלמות הגענו למספר סנטימטרים אל חשש! מסגרות החינוך נסגרו באותו יום בצהריים. אספתי את הקטן מהגן, וכמו פולנייה טובה עצרתי בסופר בדרך הביתה לקנות לחם וחלב כדי שלטרמיטים שלנו יהיה מה לאכול כשהשלג יבצר את ביתינו. 20 דקות אחרי חלב ולחם ועוד כמה דברים שהייתי ממש צריכה, יצאנו הקטן ואני מהסופר וחשכו עיני. הרכב שלנו היה מכוסה ערימות עצומות של שלג וכל הכבישים מסביב שתמיד זורמים ומאפשרים לנו להגיע ממקום למקום בחופשיות – נפקקו. התקשרתי לבעל ואמרתי לו: “זה רציני! צא עכשיו”. וכך עמדתי במשך שעתיים וחצי מרחק של 10 דקות נסיעה מביתנו. באותו זמן שאני באוטו עם הקטן מתפללת שכח עליון יפזר את הפקקים והשלג שנערם על הכביש, האוטו של הבעל נתקע והוא נאלץ להשאיר אותו בחניון בצד  וללכת ברגל הביתה. מי יודע מתי ישוב. אם אתם זוכרים שיתפתי בעבר שבחלק מבתי הספר באזור שלנו לוח שנת הלימודים עובד אחרת לגמרי –  הילדים נמצאים 9 שבועות בבית ספר ו- 3 שבועות הילדים בבית, לכן באמצע החורף הוא והאמצעית היו בקיטנה. ובאותו יום גם כן.

כך שהסטטוס לאותו רגע שבעלי צועד הביתה ואני במכונית עם הקטן נראה כך על לוח המצב: – האמצעית הגיעה הביתה בזמן שאני נכנסתי לסופרמקרט עם אמא של חברה שהחזירה אותה מהקיטנה. – אני באוטו עם קטן אחד, לחם וחלב (לפחות לא נרעב) – בעלי צועד ברגל ממקום עבודתו לקיטנה בה נמצא הגדול אליה אינני יכולה להגיע כי השלג גורם לכולם להחליק בעליות ובירידות בכבישים.

למזלי המכונית שלי שיתפה פעולה בעליות שכל המכוניות האחרות החליקו ונאלצו לעצור בצד ושעתיים אחרי הגעתי הביתה והתאחדתי עם האמצעית. הבעל הלך והלך עד שהגיע לקיטנה של הגדול ושניהם הלכו בשלג עוד כשעה הביתה.

הסופה הזו לימדה הרבה ותיקי שלג מניו יורק ושיקגו וויסקונסין ונברסקה שכשיש שלג בצפון קרוליינה הם צריכים להישאר בבית ולא לנהוג. למה? כי אין את התשתיות שיש בארצות השלג בעיקר אם הסופה תופסת אותנו בהפתעה. נקודה.

אז ביום רביעי כשקמתי מוקדם לבוקר של פעילות הבנתי שטיפטופי שלג עקשניים שיורדים בחוץ ישאירו את ילדינו שוב בבית. התוכניות בוטלו והחלטתי לנצל את זה שהכבישים ריקים ולקפוץ לגיחה מהירה בחדר הכושר. חדר הכושר לא כל כך רחוק מהבית שלנו, אבל לפתע כשהבנתי שהשלג לא הולך להפסיק לרדת בעקשות וערימות שלג החילו להיערם במגרש החניה הלב שלי והבטן שלי החלו לפעום. אני מודה ששאלתי את עצמי אם אני לא צריכה להסתובב ולחסוך לעצמי שעתיים וחצי ברכב בשביל שעה בחדר הכושר. אבל נכנסתי, ועליתי על המכשיר החתיך שלי שמזיז את הרגלים במן ספירלה מצחיקה שכזו ונתתי לחששות שיצרו ערוצי החדשות המקומיים סביבי להאיץ את פעימות הלב שלי עם כתבי שטח שנוהגים ברחובות הערים סביבנו ומדווחים בהתרגשות על כמויות השלג שהם רואים ברחובות. אוחחח איך שאני עבדתי מהר באותו בוקר כדי להגיע ליעד שרציתי. וכשהגעתי ירדתי מהמכשיר – צילמתי אותו עבורכם למזכרת ואצתי לאוטו שכוסה בשכבה נכבדה של שלג ואמרתי לו שהוא יקח אותי יפה הביתה ואם לא, אז לא נורא, יש הרבה אזורי חניה נרחבים בדרך הביתה ובסך הכל תוך שעה הליכה אני אהיה בבית. לאוטו ו- אמא-mommy שלום. אבל אני מודה שהמחיר כבד מדיי. על כל יום שלג אנחנו מקבלים את הילדים איתנו בבית לשבוע. sno3 sno2

אז כן אני מעדיפה את הטמפרטורות של ה- state החדשה שלנו, אבל לא מעריכה את ה- mind state שאני נמצאת בו כרגע אחרי שבועיים שהילדים ואני תקועים ביחד בבית… טוב… לפחות שיגרפו את השלג…

sno4

אביב! אני מוכנה.

 

מרמיטות אוהבות שלג? או איך לא היה לי שום רעיון לשם לכותרת


מדי שנה, ב-2 בפברואר מתקיים בארה”ב ה- Groundhog Day, (יום המרמיטה).

זה היום שבו המרמיטה מתעוררת לראשונה משנת החורף שלה ויוצאת מהמאורה שלה לבדוק אם נגמר החורף. ביום הזה זקני פנסילבניה קמים מוקדם בבוקר, וביחד עם קהל עצום בודקים אם היא רואה את הצל שלה. אם היא רואה את הצל שלה סימן שהחורף יימשך עוד 6 שבועות, ואז היא חוזרת למאורה שלה, אם לא החורף יהיה קצר יותר. אז לאחר חקירה מעמיקה, בצער רב וביגון קודר, הודיעו זקני פנסילבניה כשכובע לורדים מהודר על ראשם, כוכבת הרוק המסעירה, גברת מרמיטה, בידיהם והקהל בצווחות אושר ממתין לגורל שיחרץ בשניות הקרובות: והרי הודעה חשובה: המרמיטה ראתה את הצל שלה והחורף של שנת 2010 יימשך יותר מששה שבועות. סבא חורף לא התווכח עם גברת מרמיטה וכבר בסופ”ש האחרון איימו החזאים להרוס לנו את מסיבת יום ההולדת של הגדול עם סופת שלגים איומה. היתה יותר ספסופה מסופה. אבל ביום שלישי זה התחיל: בצהריים קיבלנו אימייל מהמורה של הגדול: “עכב תנאי מזג האוויר הצפויים מחר, הודיע דובר משרד החינוך של ניו יורק, שמחר בתי הספר יהיו סגורים”. המורה של הגדול היתה מבואסת, היא גרה עם ההורים וזה אומר שהם יכריחו אותה לשבל את השלג – זוכרים? באנגלית אומרים Shovel – יענו ניקוי השלג באמצעות כל מיני טוריות וחרמשים, שבעלי ואני הגענו למסקנה שאין להם שם בעברית, כי אין שלג בעברית. ואתם שם הקרובים מאזור ירושלים, תירגעו, אני יודעת, התפללתם, קראתם לעזרת כל החברים בפייסבוק שיעזרו ושאמן לא יהיה בית ספר. אז תודות לזקני ירושלים, תפילותיהם נענו, עבור אחיהם בברוקלין, הסופה הגיעה. שלג, שלג, שלג, בלי הפסקה, מהבוקר עד הערב וגם ה”אין בית ספר”.

והתקשורת? כמו בכל מקום בעולם הצליחה לייצר כתבות איכות שנראות מדי שנה בשנה בכל סופת שלגים: כתב אחד עומד ליד צי מפלסות השלג ומדווח על מפלסות שעומדות להן ומחכות שהשלג יתחיל. השני מדווח מחנות חומרי בניין ומראיין את אותו גבר שהוא מראיין כל שנה: “מה קנית?” “האיש מחזיק ביד את הכלים לניקוי השלג ועונה: ” קניתי shovels תהיה סופה סופה” השלישי מדווח מצומת ריקה בניו ג`רזי שהשלג כבר התחיל ומצלם את הענפים עם השלג שנדע שיורד שלג. הכתבת הרביעית עומדת ליד אותו עץ בקווינס, ומראה לנו שגם אצלה באותה צומת בדיוק יש שלג על העץ. ואני חשבתי שרק בישראל מתרגשים מהשלג….

אז איך זה שלג? האמת? שלג עדיף על גשם, כשהוא יורד הוא לא מציק כמו הגשם, ולא מרטיב כמו הגשם. ואין, אין, אין, כמו לקום בבוקר, להסתכל מהחלון ולראות את הלבן הזה ויש גם מן שקט כזה של שלג. אבל כמו כל דבר יפה, זה יפה עד שזה נגמר. ואז המציאות נכנסת לך ישר בפרצוף, או יותר נכון ברגליים. פתאום מגלים כמה דברים מאוד מעניינים:

  1. עולמי צר כעולם הנמלה – השבילים צרים מדי כדי לדחוף עגלה, ועם פעוט בן שנה ששוקל כמו ילדים בני שלוש זה לא משהו… ואני שוב נשבעת שהוא לא אוכל המבורגרים, זה כנראה ההורמונים בעופות.
  2. רטוב – אחרי שמשבלים את השלג לצדדים, השיירים נמסים בדיוק במקום הזה שמיועד כדי לחצות את הכביש. ואז מתגלה לה שלולית חמקנית שהסתתרה לה ונראתה כמו הכביש. אבל כשאתה מגלה את זה, זה כבר מאוחר מדי ורטוב מדי.
  3. 60 שניות על – השלג נגמר, למחרת תמיד יש יום שמש, השלג נמס, ומהקור הופך לקרח בלתי נראה, וזהירות זה מחליק! הפעם הראשונה שמגלים את תופעת הטבע הזו, מאוד כואבת בישבן, ולפעמים גם ביד שנוחתים עליה. (לפחות הרווחתי זוג נעליים חדש, וזוג מגפיים, ועוד אחד עם פרווה, כזה מכוער אבל מאוד אופנתי…).
  4. איכס – איכס זה כשהשלג הלבן נמס, מתערבב בנעליים, שמתערבבות בשחור של הכביש שהתערבב בשחור מהגלגלים של המכוניות וצובעים את הלבן בשחור ואפור וזה איכס!

 

 

ואסיים במבחר תנחומים והמלצה אחת

 

  1. תנחומי הכנים לבעל שחזר הביתה, העמיס את שתי המרמיטות הכבדות שלנו על המזחלת וסחב אותם כמו כלב בירידות ברחוב
  2. תנחומי הכנים לילדים שלי שסחבו את המזחלת בעליות -לאט לאט אנחנו לומדים להיות הורים באמריקאית….

ואני שואלת דייג אוהב דגים? או יותר נכון מה שהתכוונתי להגיד זה אמא-mommy אוהבת, או לא אוהבת שלג?

 

ולסיום המלצה טעימה שלא קשורה לכלום , חוץ מהעובדה שהבלוג הזה נכתב בהשפעת שני מוחיטוס ויותר מדי אוכל טעים וקצת חריף:

היום כמדי חודש נפגשתי עם החברה לערב הבנות החודשי שלנו. היא מגניבה, צעירה (כנראה שבגלל זה אני ממשיכה להיפגש איתה) ודיסקרטית. היא לקחה אותי למקום שנקרא: Spice Market

אז תעשו לעצמכם טובה ותוסיפו אותה לרשימה שלכם. המסעדה שילבה בין עיצוב מיוחד ושונה, ואוכל מטובל ומאוד טעים (מיסטר שמגיע לביקור ואוהב spicy, תוסיף את זה לרשימת ה- must שלך) היתה אוירה כיפית, אוכלוסייה בכל הגיליים, מצב רוח טוב, צוות מקצועי ומציק במידה נסבלת,. לקחנו מנת טעימות, היא הזהירה אותי, אבל לא הקשבתי. חשבתי (!! ה- בעיה מספר אחת) שתמורת 48 $ אני אקבל טעימות כמו בצרפתיות המעצבנות האלו שמגישות לכם גרגר רימון על עלה חסה בניחוח דבלים מיובשות עם שומר ממחוז ראטטוי, והכל בצרפתית כדי שלא תבין מילה ממה שאומרים לך. אבל כאן כל מנה היא מנה!. אז רגע לפני שאתם מזמינים את הטעימות, שזו עסקה סופר משתלמת, תיקחו בחשבון צום לפני.

חברה יקרה – שיחקת אותה בגדול!

 

לילה טוב, מברוקלין המושלגת.