Posts Tagged ‘art’

Disconnect to Connect

sneakers

לפני שבועיים כשרובכם חגגתם את סדר פסח אנחנו נסענו להרים. רצינו קצת לבד, רצינו קצת זמן משפחה. רצינו קצת טבע אחר.

ארוחת הערב, כמה ימים קודם לכן, השמענו טרראם של תופים והודענו לילדים שיש הודעה חשובה: נוסעים לאשוויל. ואז ברגע של רגע בלי שיחה, או הכנה מוקדמת הוספנו שזה טיול בלי מסכים. גם אנחנו, לא רק הם. זה זמן של ביחד, כמו בארוחת ערב, אף אחד לא נוגע במסך, לא בדרך ולא בכלל. רק בשביל לכוון את ה- GPS , או להתקשר לאחל למשפחה חג שמח, אבל חוץ מזה אין  מסכים ודי!

הכל היה בסדר עד הבוקר של הטיול. אחרי שהעמסנו על האוטו את המזוודות והאוכל, נכנסו לאוטו, או יותר נכון, חלקנו נכנסנו. הגדול עמד במדרגות החניה כשבידו האייפון הישן שעבר לשימושו. ומחא! כילד שמקבל באזור 150 טקסטים ביום מחבריו לכתה, להשאיר את האייפון בבית שקול למשמעות שהוא ללא חיים. או לפחות כך הוא הודיע לי אתמול כששאלתי אותו מתי הטלפון שלו יפסיק לזמזם? תשובתו היתה: “אמא-mommy יש לי חיים!”. זה היה קצת עצוב לגלות שהבן הגדול שלי חושב שהחיים נמצאים בתוך המסך הקטן הזה. אבל אלו הם החיים של חלק נכבד מאיתנו ושל ילדינו ויש בזה טוב, אבל לפעמים גם צריך לעצור ולהסתכל מסביב, משהו שהגדול שלנו שכח לעשות.

אז אחרי עוד מספר חילופי משפטים יצאנו מהבית עם התחלה לא משהו וללא האייפון של הגדול, אבל עם הגדול. כן הוא זעף. כן הוא מאד כעס. אבל אנחנו עברנו לתוכנית האומנותית. לכל אחד מחמשתנו יש שעה להפעיל את תושבי האוטו בכל דרך שיבחרו: מוסיקה, משחקים, חידונים, או דממת אלחוט הכל עובד. הראשון היה אבא ושמענו מוסיקה. זוהר נפסל על ידי הילדים. אז ויתרנו. בדקה ה- 61 הקטן נכנס לתמונה. הוא בחר לאתגר אותנו עם איות מילים- Spelling Bee. זה חמוד שקטן בוחן את כולם וזה קצת פחות חמוד שאמא-mommy היתה הראשונה להיפסל בכל סיבוב. Oh well…

את הדקה ה- 121 הוביל הגדול. בתחרות A ועד Z. איך זה עובד? מחפשים על שלטים ורק שלטים (מכוניות לא נחשבות) מילים שמתחילות באותיות ה- ABC לפי סדר עולה. קודם מילה שמתחילה ב-A , אחר כך B, אחר כך C – הבנתם את הרעיון. לא פשוט המשחק הזה ומעביר זמן ארוך מאד בנסיעה וזה יותר שקט ב- Minion Rush. עד שמגיע רגע של תסכול כשהאות למלה הבאה שאתם צריכים נשארה מאחור ולעולם לא תשוב…

איזה כיף לעשות מסלול הליכה שהוא לא סביב אגם

waterfall

איזה כיף לעצור בדרך ולשתות קפה טוב בבית קפה מקומי מדליק ב- Winston Salem

coffee

איזה כיף לעמוד למעלה ולצפות על הנוף למרגלות ההר

view

איזה כיף לעשות פיקניק בטבע – גם אם האמצעית עושה קצת פרצופים

איזה כיף להגיע לעיר, להתעקש ללכת ל- Downtown  למרות שכולם רוצים למלון ולגלות עיר חמודה להפליא.

coocoo

וכן, אתם בטח מכירים את הרגע הזה שלא ממש כיף, לרוב יש פרצוף חמוץ והם  לא רוצים להסתובב באזור הגלריות, ואז דווקא שם במקום הלא צפוי הכל משתנה ב-180 מעלות. הציורים מדליקים, יש צלוחית עם שוקולדים שאפשר לקחת בלי לבקש רשות ואפשר גם להיכנס לסטודיו של הצייר והי! הוא גם נותן לילדים לנגן ביחד איתו על התופים.

drums

Asheville התגלתה כחמד של עיר. עיר שמלאה באינסוף צבעים, צבעים של אומנות ואנשים צבעוניים: סטודנטים, תיירים, אומנים וגם מקומיים. זה היה הרגע שהבנתי שקצת התגעגעתי לצבעוניות הזו, למבחר, לשוני בין האנשים, לעיר שנראית כמו עיר, שקשה למצוא בה חניה ועם חנות ספרים מקומית קצת מאובקת שקונים בה קפה וקוראים ספר על הרצפה. לחנויות שנמצאות במרכז העיר ולא במרכז מסחרי שחייבים להגיע אליו עם מכונית כשליד תמיד תהיה איזו רשת fast-food.  טוב, לא כזה גרוע במקום שאנחנו גרים בו,  יש גם הרבה פנינים. אבל אנחנו מצאנו את הפנינה שלנו ב- Asheville, NC מגדול ועד טף. אזור האומנים עם הגלריות, הטבע, ה- downtown עם אינסוף מסעדות ובתי קפה מעולים. ומסביב טבע חי.

art

ואז הגענו למלון והבריכה היתה סגורה אז פתחנו טלויזיה וכשכולם (כולל הבעל) נרדמו אני העליתי תמונות לפייסבוק. ששששש

 

 

MOMA


יש מקומות שאני שומרת להם חסד נעורים וה- MOMA, המוזיאון לאומנות מודרנית בניו יורק, הוא אחד מאותם מקומות שאני חוזרת אליהם בשימחה רבה שוב ושוב. אז למרות שבתקופה האחרונה התערוכות שם קצת איכזבו, הגדול ואני חזרנו לשם אתמול. הגדול ואני יצאנו לכבוש את העיר הגדולה במסגרת התוכנית האהובה על שנינו אמא-mommy פליידייט. התוכניות היו ללכת להדרכה במוזיאון אחר, אבל הרכבת שינתה את מסלולה וגם אנחנו החלטנו להיות ספונטניים ולשנות את מסלולינו, וכך ב- 10:10 בבוקר, יום שבת, התייצבנו בבניין ה- Educational Center של ה- MOMA בכדי להצטרף לסיור המודרך שלהם לילדים והוריהם (מדובר בסיום חינם להורים ולילדים, שכולל כרטיסי חינם למוזיאון לאותו יום). עם התור שהיה בדלפק הכרטיסים, ועל בסיס first comes first serves קצת פעם לי הלב שהספונטניות שלנו לא תשתלם, אבל היא כן, קיבלנו שני כרטיסים ואסימון. בליווי אחת מחברות הצוות הלכנו לאזור התאים שם הכנסנו את המעילים והאסימון, לקחנו את המפתח שיהיה שלנו לזמן הקרוב ופנינו אל המדריכה של הקבוצה האדומה. ל- Educational Center יש מעבר מתוך הבניין לתוך הגלריות של ה- MOMA, ושם הובלנו אל הקומה החמישית בה יש את התערוכות הקבועות המכילות ציורים מאוד מפורסמים של ציירים מאוד מפורסמים כדוגמת: ואן גוך, גוגן, פיקאסו, מירו, סזאן, מתיס ועוד רבים אחרים.
את הסיור פתחנו מול תמונה של Joan Miro, שם דיברנו על צבעים בסיסיים ומשניים, על צבעים קרים וחמים, גילינו שאם מכווצים את העיניים מייד קופצים הצבעים הבוהקים בתמונה, ניסינו להבין מה קורה שם בתוך התמונות, ואפילו כתבנו שיר על צבעים. למדנו הכל בצורה כל כך מעניינת שזה היה בכלל לא כיף כששעת ההדרכה נסתיימה. אבל אז הזמינו אותנו להמשיך ולהסתובב במוזיאון ללא תשלום (כניסה למבוגר עולה 20 דולר, ולילד עד גיל 18 הכניסה חינם) וגם קיבלנו כרטיסי חינם לנשפחה של חמש נפשות לביקור הבא שלנו במוזיאון, לא מקסים????


אני מודה שהאתגר היחידי הוא להגיע לסיורים שמתחילים ב- 10:20 בבוקר. עד לא מזמן המשפחה שלנו לא היתה מסוגלת לכך…
הגדול סיכם שהוא חוזר בשמחה לסיבוב נוסף, אבל שיהיה על נושא אחר בבקשה!
הכניסה ל- Educational Center היא דרך רחוב 54 בין השדירה החמישית לשישית. לקבלת מידע נוסף הירשמו דרך הלינק שכאן לניוזלטרים של המוזיאון ותקבלו מידע על כל התוכניות שיש למשפחות, מסיורים לילדים בני 4, דרך סיורים לגדולים יותר, וגם סיורים לארבעה – שני הורים, שני ילדים, והכל בחינם!

מכיוון שה- MOMA לא רחוק מ- Time Square, החלטנו ללכת לספוג קצת אורות ולבדוק אם החנות החדשה של דיסני בטיים סקוואר שווה משהו. הגדול ביקש יפה יפה שקודם נעצור למשהו מתוק. והכי טוב שיהיה עגול, צבעוני ומאוד קרוב. החנות של M&M נמצאת בין רחוב 48 ל- 49 וברודווי. שלוש קומות של עיגולים צבעוניים מכל הסוגים וכל המינים: מתוקים, בובות, בגדים ועוד מיני שמונצס שרק אלוהים יודע מה עושים איתם. אבל שנינו היינו זקוקים לקצת מתוק, אז הוצאנו שקית שקופה, חיברנו למיכל הפלסטיק השקוף, הורדנו את הידית ומילאנו את השקית. לא הרבה מדי, קצת בשביל החיוך והטעם המתוק, ואפילו מצאנו כמה חבר’ה בכחול לבן.


ועכשיו למטרה לשמה הגענו לרחוב האורות המנצנצים, החנות של Disney, החנות חיכתה לנו בין רחובות 45 ל- 46 עם שלט דיסני מנצנץ ודי צנוע. בקומת קיבלה את פנינו קרוסלה בה הושיבו חלק מהדמויות של דיסני. ומלבד זה זכינו לעיצוב די סתמי של בובות דיסני וחולצות. כשהבנו שלא משם תבוא הישועה טיפסנו במדרגות לקומה השניה לאזור שבו הילדים יכולים לשבת ולצפות בלקט סרטי דיסני, בקומה הזו שלטו דמויות הסרט CARS, דמויות Toy Story ובסוף החלל אזור הנסיכות שם מסתתרת לה טירה ובה שלוש מראות נסיכותיות ביותר ורגילות להפליא. אחת הילדות ניגשה אלי ואמרה לי: את צריכה את השרביט. היא הגישה לי את השרביט ואני שקראתי על הטריק בכתבות סיקור על החנות החדשה נפנפתי נפנוף נסיכותי מעורר קנאה. בעקבות הנפנוף, המראה שינתה פניה וסרט של שלגיה הופיע לו על מסך המראה. אני לא התרגשתי, ובמלוא הרצינות פניתי למראה ושאלתי: mirror mirror on the wall who is the fairest of them all? אבל למראה היתה אג’נדה משלה עם סרט משלה. המראה עשתה אותי קצת עצובה, גם כי היא לא סיפקה לי תשובה אמיתית, וגם כי כל הקטנות, שלבושות בבגדי נסיכות בהו בשרביט הקסמים ורצו כזאת הביתה לא מבינות שבבית הקסם יתפוגג, אך מהר מאוד העצב פינה מקום לתענוג צרוף כאשר הגדול פנה אלי וטען שזה לא פייר שהקטן שלנו אף פעם לא מקבל משחקים חדשים ומשחק רק במשחקים משומשים (ממש רחמים…). הגדול לא ויתר, הוא החליט לפנק את אחיו הקטן ולקנות לו מחיסכון דמי הכיס שלו מתנה, שתי מכוניות מהסרט CARS, כן! הגדול הצליח בגדול, כי הקטן שלנו לא מרפה מצמד המכוניות כבר 24 שעות. הוא אוכל איתן, רואה איתן טלויזיה , הוא קורא איתן ספרים, מצחצח איתן שיניים והולך איתן לישון. כן הקטן מאושר.


כך נגמר לו עוד יום של בילוי משותף, יום שבו התחרות עם עוד אח ואחות זזה הצידה וכל שנשאר הוא שיחות מקסימות, הרבה סודות וזמן שהוא רק שלי ושלו.

לסיכום – MOMA ציון עשר, Disney מקבלים ממני ציון חמש, רק בגלל שלא מקובל עלי שחברה שאחראית על ממלכת הדימיון מספקת חנות כל כך סתמית ולא מעניינת, בוווווווו